עד לאחרונה לא התעמקתי בסוגיית מגרון ברמה הנקודתית. כמרבית אזרחי המדינה, גם תומכי הימין הפוליטי, התרשמתי כי בצד שאלת צידוק ההתיישבות-ההתנחלות בכללה מדובר במאבק משפטי מקומי; בעלויות קרקע, זכויות אזרח, קדימויות בהרס מבנים בלתי חוקיים וכד'. לאחר שקצת התעמקתי, וקראתי חמרי רקע ניטראליים, מסתבר כי אכן מדובר במגרון חלקלק, תקדימי והרה-אסון למכלול ההתיישבות במחוזות יהודה ושומרון.
מדינת ישראל איננה מוכנה להביע התנצלות באזני הטורקים על אירועי משט המרמרה, ולו בשפה רפה, כדי שויתור לא יתפרש ככניעה המזמינה מכות נוספות. בערך כך, ולהבדיל, הרמת ידים והתקפלות במגרון פירושה כניעה לחרב המשפטית הננעצת ע"י בג"צ בקרקעות הלא מוסדרות ביהודה ושומרון.
(1) הכל מודים כי מגרון יושבת על אדמות שלא עובדו מאות בשנים ולא היו ידועות כאדמה פרטית כלשהי. (2) הכל מודים שהקרקעות נמצאו רשומות בפנקסי רישום חוקיים על שם ערבים פלשתינים. (3) הכל מודים שבעלים אלו אותרו ע"י 'שלום עכשיו' או תנועות 'בוגדניות' דומות והם, ה'בעלים', לא היו מודעים כלל לזכויותיהם באדמות אלו, ולא יזמו כל תביעה או פיצוי. (4) הכל מודים כי הרישום התבצע רק לפני כ-50 שנה בעקבות חלוקת אדמות על הנייר למוכתרים ומקורבים אשר המלך (הירדני) חפץ ביקרם. (5) הכל מודים שאכן התברר שיש בעלים פורמאליים ולפיכך יש בעיה משפטית למתיישבי חלקת ארץ זו. (6) הכל מודים כי נעשו מאמצים לרכוש בדיעבד קרקעות אלו, או להציע פיצויים ממשלתיים, וכי תנועות השמאל ה'בוגדני' הכשילו מאמצים אלו. (7) הכל מודים כי ממשלות ישראל השקיעו בישוב, בתכנונו, בתשתיות וכד', והכל בתום לב מנקודת המבט של גזל-אדמות.
ובכן, מה הלאה? (8) הכל מודים כי הבעיה איננה רק של 50 המשפחות (כמעט) הנטועות במגרון, אלא מדובר בבעיה עקרונית ורחבה המטילה צל וספק על עתיד ההתיישבות באיזורים נרחבים במחוזות יהודה ושומרון, מסיבות דומות. (9) הכל מודים כי השאלה חורגת מתחום הבג"צ והיא ענין לחקיקה ציונית, או למציאת דרך במסגרת החיקוק הקיים, להפקעת אדמות אלו תוך מתן פיצוי ראוי. הוא אשר אמרנו; הרמת ידים והתקפלות במגרון פירושה כניעה לחרב המשפטית המרחפת מעל פני חלקים נרחבים מארצנו.
אני סבור כי 'זירת הקרב' העיקרית איננה במערכה ציבורית פומבית, ובהפגזות רעשניות-מלחמתיות. גם קרב ישיר בבית המשפט, במתכונתו הנוכחית הפרו-שמאלנית, הוא קרב אבוד. בזירה זו, המשפטית, אני מציע לפעול בשני מסלולים עוקפניים. האחד - חיזוק ידי תנועת 'רגבים' ומשפטני-ימין נוספים וסיוע להם להציף את בית המשפט בתביעות אינסופיות על בינוי ערבי בלתי-חוקי, ועל מדיניות איפה ואיפה של הפרקליטות. אמנם שיטת 'גם לי גם לך לא יהיה' לא תמיד מומלצת, מסיבות פרקטיות, אך בנדוננו המטרה היא קריעת המסווה השמאלני מעל הבג"צ כערך מוסף ומרכזי לתביעות אלו.
המסלול השני מכוון כלפי הפרקליטות, האחראית לכל מדיניות האכיפה. צריך לאוורר זירה זו ע"י איוש בעלי תפקידים, ו/או גיבוש הנחיות, נהלים וסדרי עדיפויות, ברוח ציונית לאומית. הכתובת: שר המשפטים!
כאמור, בזירה הפוליטית לא מומלץ כיום להקים 'רעש התנחלותי גדול', מסיבות ידועות של אומות העולם. הפגנות ענק כנגד פסיקת בג"צ, בשאלה לכאורה פרטנית של זכויות בעלות, לא יועילו ורק ישחקו לידי השמאל ה'בוגדני', והיא לא תצלח. מאותן סיבות אין סיכוי ריאלי לעת הזאת לחקיקה שתאפשר הפקעות ממשלתיות באיזורים אלו שלא לצרכי בטחון. כל שנותר הוא לפעול בעיקר בדרכי עקיפין ושתדלנות, כולל על שר הבטחון וסביבתו; ובעיקר - להשקיע מאחורי הקלעים ממון רב לרכישת לבבות, אנשי-קשר וזכויות הקשורות לאדמות מגרון. תשואת ההשקעה תהיה לא רק במגרון אלא בכל רחבי יהודה ושומרון. על מגרון יקום ויפול האתגר הציוני-לאומי של ימינו!
המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע הקרוב בעלון "שבת בשבתו".