התקשורת מדווחת: הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, מזומן למועצת הרבנות הראשית שתדון בהארכת כהונתו בהגיעו לגיל 75, כנדרש בתקנות. הרקע הוא רצונם/הצעתם של כמה מחברי מועצת הרבנות הראשית לסיים את כהונתו (קרי: להדיחו) בשל השקפותיו ועמדותיו בענייני דת, חברה ומדינה, כמו בנושא הגיור, מעמד האשה ומעורבותו בכנסים עם אנשי דת נוצרים ועוד.
בן שמונים לפרישה
ותחילה מעט מידע, לפני נקיטת עמדה:
"בתקנות (תשל"ה-1974) נקבע כי כהונת רב עיר מסתיימת בהגיעו לגיל 75, אולם מועצת הרבנות הראשית רשאית להאריך את כהונתו עד לגיל 80. בשנת 2007 נקבעו תקנות חדשות (שחלו רק על מינויים מכאן ולהבא) לפיהן רב עיר יכהן רק עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך את כהונתו ב-5 שנים נוספות, עד 80. בפועל, מועצת הרבנות הראשית מאריכה את כהונת הרבנים באופן אוטומטי כך שרבנים שנבחרו לאחר שנת 2007 מכהנים עד גיל 75, רבנים שנבחרו בין השנים 1974-2007 מכהנים עד גיל 80, ורבנים שנבחרו לפני 1974 מכהנים כל חייהם" (מתוך איתן ירדן ואריאל פינקלשטיין, "מינוי רבני ערים בישראל", המכון לאסטרטגיה ציונית, כסלו תשע"ד). ולמי ששואל: הרב ריסקין נבחר הרבה לפני 2007.
אוסיף ידע אישי; לא מעט רבני עיר מכהנים למרות שעברו את גיל 80, ויש מהם שתיפקודם לקוי. אוסיף גם 'אי-ידע' אישי; לא ידוע שום מקרה שבו לא הוארכה כהונת רב מכהן, וכמדומה ששום רב גם לא זומן למועצת הרבנות לנמק את בקשת ההארכה (אלא א"כ זימן את עצמו). נעלה מכל ספק, וזה מונח בגלוי 'על השולחן', שכל הסוגיא קשורה במלחמת אמונות ודעות וניצול כח מינהלי כ'נשק' במערכה זו.
סקאלה רבנית
אין זה סוד שקיים מתח השקפתי, הלכתי, חינוכי, הנהגתי וכל מה שתרצו בתוככי קשת רבני ישראל (וכן בקרב ראשי ישיבות, אדמו"רים, בָּאבות ומרביצי תורה, אמונה ומוסר בהמון). לעתים רבות גם מחלוקות בהלכה (אפילו בנושאי כשרות, שבת, טהרת המשפחה ובעצם בכל פינה) קשורות בטבורן להשקפת עולם מקדמית, ואין כאן המקום להאריך בנקודה זו. יהיה זה סופה של הרבנות הראשית אם בכלל תיכנס למרחב זה בשיקולי הארכת גיל הכהונה. מי שהיה כשר עד גיל ה'הארכה', כשר גם לאחריו!
ובעצם, בהכירי אישית את שני הרבנים הראשיים לישראל, נשיא מועצת הרבנות הראשית הרב דוד לאו, ונשיא בית הדין הראשל"צ הרב יצחק יוסף כאישים מתונים ושקולים, לא עולה על דעתי שיקיימו בכלל דיון (ולא רק שלא יחליטו שלא להאריך) סביב אמונותיו, השקפותיו ופסיקותיו של רב שנזדמן למצודתם עקב הצורך להאריך כהונה. הרבנים הללו, שפיקחים היו, לא יכנסו כלל למהמורה זו, למרות נשיפות בערפם מצד רבנים ועסקנים פחות פיקחים. ואם יעלו על מוקש זה - לפנינו צחצוח חרבות ב'מלחמת דת' בגזרה החרדית-ליברלית וכל הסקאלה שביניהם.
אכן, אחד הרבנים הראשיים העיר בצדק "שלא נהיה חותמת גומי". כאומר: אם ניתן מנדט להאריך כהונה ראוי שזו לא תהיה אוטומטית. זו אמירה חשובה וראויה למי שאמרה, אך תוקפה המוסרי מותנה ב-3 תנאים: א) שוויוניות לכל! ב) גיבוש קריטריונים ונהלים לפרמטרים הנבדקים. ג) תחולה רק מה'קייס' הבא, אחרי הרב ריסקין. אדרבה, בטוחני שהרב ריסקין ישמח על זכות שנתגלגלה לפתחו שבעטיו ינוסחו תבחינים אובייקטיביים. מעבר לאישור רפואי (המקובל כיום גם בקשר למשרות אחרות) ראוי לבדוק האם הוא 'מרוצה לקהל' ("רצוי לרוב אחיו". אסתר י,ג. איך בודקים?), וכן דיווח על פעילותו בהרבצת תורה, מפעלי חינוך, חסד ושירותי הדת. אגב, חוששני שאם קביעת רף 'עובר' בתחומים אלו ייגזר מפעילותו של הרב שלמה ריסקין רק מעטים יוכלו לאחוז בגלימתו ולהיכנס בתחרות עמו...
אלדד ומידד שהתנבאו "במחנה", כפי שצוטט בראש המדור, גילו עצמאות יתר, וקראו תיגר כנגד מנהיגותו של משה, אך הוא גילה סובלנות מופתית וברכם ב"מי יתן" שכולם יהיו כמותם. המילה "במחנה" מופיעה 4 פעמים בעניינם (פעם אחת "המחנה"). לבי אומר לי כי משמעותה שכאן נרמז שהיו "מרוצים לקהל"...
(נכתב במוצ"ש נשא)