אדם שהיה נוכח בפגישה בין הרב כהנא הי"ד לראש ישיבת מיר, מספר: הרב כהנא התפלל בשבת בישיבת מיר (הישיבה בה למד 14 שנים), הימים ימי הפעולות של הליגה להגנה יהודית למען פתיחת מסך הברזל לשחרור יהודי ברה"מ מהרדיפה הסובייטית. לאחר התפילה ניגש הרב כהנא ללחוץ את ידו של ראש הישיבה. ואז ראש הישיבה פנה אל הרב כהנא בתוכחה: "מאיר, אתה הורג את יהודי ברה"מ", הרב כהנא השיב לו: "אני הורג את יהודי ברה"מ, ומה כבוד הרב עושה למענם?". לשאלה הזו לא היתה לראש הישיבה כל תשובה, יהודי העולם והממסד היהודי כולו, ראה בגורלם של יהודי ברה"מ מציאות בלתי ניתנת לשינוי, הפעולות 'ההרואיות' שלהם, התמצו בשליחה מחתרתית של מצות, כיפות וספרי לימדו בעברית. פעולות שהשקיטו את המצפון, אך היו רחוקות מלפעול להעלות את הנושא לסדר היום. אין ספק שהרב כהנא, חרג מהכללים, הפגנות אלימות, השתלטות על סוכנות הידיעות הסובייטית בניו יורק, איום על חייהם של דיפלומטים רוסים, פיצוץ הופעות של להקות רוסיות על ידי עכברים שפוזרו מעל בימת מופעי הבאלט. ריסוס כתובות על עשרות מטוסים רוסים ועוד ועוד. זה היה מאוד לא יפה, אבל זה היה יעיל. זה העלה את הנושא לסדר היום, אצל ראשי הממשל בשיחות הקרבה בין ברה"מ לארה"ב, זה הציל יהודים מגזר דין מוות במשפטי לניגרד, זה זקף את קומתם של יהודי ברה"מ המדוכאים. הבעיה שטואטאה מתחת לשטיח הדיפלומטי, צפה החוצה, לדיון. הרב כהנא גם 'זכה' לשבת שנה אחת בכלא בארה"ב בגין פעולות אלו. הוא ידע שהאמירה 'את אחי אנוכי מבקש', יש בה מחוייבות, יש ערבות יהודית.
ראיתי את דבריו המשתלחים של הרב רונן נויבירט בבנצי גופשטיין. 'ארגון להב"ה, זורעים שנאה והרס'. השאלה הראשונה שיש לי אל הרב נויבירט, היא אותה שאלה ששאל הרב כהנא: "להב"ה זורעים שנאה והרס, ומה אתה עושה". מתי קיימת כינוס? הוצאת סרט הסברה? חילקת חומר כתוב בעניין? מתי הוטרדת שלמעלה מאלף בנות מתאסלמות מידי שנה (ע"פ נתוני יד לאחים שנמסרו בוועדת הכנסת. כמה בנות שחולצו שיקמת? כמה מיליונים השקעת בשיקום של הבנות? ייתכן שלרב נויבירט יש נתונים שאיננו מכירים. אבל אני מכיר את בנצי גופשטיין מקרוב. בנצי תלמידו של הרב כהנא הי"ד, הולך בדרכו וביחד עם אשתו הם מקדישים את חייהם למען עם ישראל, ימים ולילות ללא ליאות, ללא מטרת רווח, ללא שום כוונה למצוא חן בעיני מישהו. רוב רובה של העבודה שלהם נעשית בשקט, בפעולות שימנעו את המקרה הבא. לפחות ארבעה לילות בשבוע הוא מקיים כינוסי הסברה ברחבי הארץ מקרית שמונה ועד אופקים, היומן שלו מלא עד אפס מקום. משפחתו נכנסה לחובות אדירים בשביל הסיכוי הקטן לחלץ בנות או את ילדיהם. הוא פועל במסירות שאין לתאר, לשיקום ארוך מפותל ומייסר של הבנות, עסוק בעריכת סרטי הסברה, חומר כתוב, ובתודעה ציבורית הולכת ומסתעפת בנושא שרבים מהציונות הדתית 'היפה והנאורה' (דתיים נורמאליים) לא מוכנים לעסוק בהם שמא יחשדו בהם שהם לא נאורים מספיק, ואז חלילה קובי מידן ויוסי שריד לא יסכימו לשבת איתם 'ללימוד תורה' באולם צוותא בליל שבועות. בנצי מסתכן בכתב אישום שיבשלו נגדו הנאורים במשרד המשפטים, גם מוכן לקבל את הגידופים 'המנומסים' של רבני בית הלל. אך הוא יודע שיש לו תפקיד שאין מי שימלא אותו. שזוהי שעת חירום. שתופעת ההתבוללות במדינת ישראל הפכה זה מכבר מתופעה שולית למגפה, חייבת לעלות לסדר היום. ולא, אין מדובר כאן במאבק בין דתיים לחילוניים. רוב מוחץ בציבור היהודי נגד התבוללות, גם בקרב החילוניים. המאבק הוא בין 'הנאורים' השולטים בשיח הציבורי, אותם אלו שהדגלים שלהם מרוכזים בפתיחת עסקים בשבת, פירוק מוסד המשפחה, פיקציות של גיור, וחורבן המדינה היהודית מכל זווית אפשרית. הרב נויבירט וחבריו מבית הלל נוקטים עמדה דו פרצופית. כלפי הציבור הדתי שרואה בהתבוללות איום של שמד, הם מצקצקים שצריך להילחם בזה בשקט (ואני ממתין בסבלנות לראות את רשימת הפעולות השקטות בנושא, של גופים עתירי נכסים כמו בית הלל ורבני צהר). ואילו כלפי בני השיח שלהם מהאליטות התקשורתיות והאקדמאיות, הם יוצאים לחרף את הארגון של בנצי. זו מחלה חשוכת מרפא של כמה וכמה חובשי כיפות, שצריכים בכל הזדמנות להוכיח, כמה הם 'יפים ונאורים' והכי חושב שונים מהגופשטיינים 'זורעי השנאה וההרס'. אצל הנויבריטים השנאה מצומצמת לכיוון של בנצי גופשטיין, יערב להם. אנחנו נשיב לכולם באהבת ישראל, ללא גמגום.
הכותב הוא חבר כנסת לשעבר