יש לתמוה על רבנים אשר מצטרפים לביקורת על משרד החינוך, ומתנגדים לצנזורה בסיסית זו. הלא דבריהם עומדים בסתירה לפסיקת השולחן ערוך בשני מקומות, ולהדרכת התורה להזהר מהשפעה רעה (לא לפחד, אלא להיזהר).
המחשבה להתיר להכניס ספרים שיש בהם קריצה להתבוללות, השפלת מוסריותם של חיילי צה"ל, וכתיבה לא צנועה, רק בשל הרצון שלא לצנזר דברים- זוהי סברא לא אחראית שיכולה לגרום לקלקול גדול.
הפצת האור אינה מייתרת את המלחמה בחושך. הרב קוק הרבה לכתוב על כך, ובעצמו עמד כנגד תופעות מקלקלות ולא רק התענג מהפצת אור.
עם כל הרצון שלנו בבחירה חופשית ובצמצום הצנזורה, יש לדעת שהחופש בענייני דעות אינו מוחלט. יש גבולות שקבעו חז"ל, וזו טעות לחשוב שכל תלמיד תיכון יכול להתמודד עם קריאה שלילית כזו ולא להיות מושפע דרמטית לרעה.
כפי שלא נאפשר אוטובוס מישיבה תיכונית לים מעורב, ולא נאמר "הם יתמודדו ואסור לנו למנוע מהם בחירה", כפי שלא נאפשר אוטובוס מתיכון חילוני למוקטעה ברמאללה בשם חופש הדעות, כך הוא גם בעניין ספרות מקולקלת.
נפסקה הלכה בשו"ע (יו"ד רעט) כדברי רב אמי במסכת כתובות (יט:), שאסור להשאיר ספר תורה שאינו מוגה בביתו של אדם, שמא יטעה בקריאתו. והעירו הרמ"א והגר"א שם שהלכה כפירוש רש"י, שכל ספר שיש בו טעות, הרי הוא בכלל האיסור. לפיכך, אסור הלכתית להפיץ לתלמידי תיכון ספר שיש בו חינוך עקום וטעות בענייני מוסר תרבות ודעת. הלא ספרי קודש עם טעות אחת אסור להשהות, קל וחומר ספר שכולו נגד התורה והצבא שלנו.
בנוסף, ישנו איסור הלכתי לקרוא דברי כפירה, ודברים המעוררים את החשק המיני, כמבואר בשו"ע באו"ח סימן שז'- "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק... אסור לקרותן בשבת. ואף בחול אסור, משום מושב לצים, ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים-אל תפנו אל מדעתכם', ובדברי חשק האיסור נוסף, משום שמגרה יצר הרע בעצמו. ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן, הם בכלל מחטיאי הרבים".
במילים פשוטות- חז"ל חשבו אחרת מסברת הרב שרלו בנושא זה. הם ראו ערך במניעה ובגבולות ולא בהתמודדות ללא צנזורה.
עולם החול יש לו מקום, ובייחוד דברי החכמה שבו, כפי שכתב הרמ"א למהרש"ל, בטעם לימוד דברי אריסטו. אך זאת רק בחכמה ולא בעניינים מקולקלים כמיניות וזלזול בצדקת דרכנו.
ואמנם תלמידי חכמים יש עניין שיכירו גם את הכפירה על חלקיה, כדי לדעת לרומם את הדור כפי מדרגתו. אך להפיץ למיליון בני ובנות נוער בוסריים דברים אסורים, זהו עוול ואיסור.
אפשר לקרוא מרחבים של ספרות, אך עם יראת שמים ועם גבולות שלא חוצים.