נפתח ברענון קצר לזיכרון שלכם: הרב מוטי אלון הורשע בביצוע מעשה מגונה בקטין בכח, נגזרו עליו 6 חודשי שרות, מאסר על תנאי ובטח עוד איזה עונש ששכחתי, שהוא לא באמת עונש אלא יותר בושה וחרפה למערכת המשפט.
אבל עוד לפני כן, אודה ואתוודה: על אף היותי סטודנט ללימודי משפטים, לא קראתי את הכרעת הדין של הרב אלון, מעשים כאלה דוחים אותי, והיותו רב כביכול גדול ואיש חינוך דגול עושים את זה, איך נאמר, מגעיל טיפה יותר.
מיד לאחר שנגזר דינו של הרב אלון, החליט יו“ר מרכז ישיבות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, שהרב אלון ימשיך וילמד בישיבה שבראשה הוא עומד. זה כמובן מעצבן ומרתיח, אך האמת היא שבימים כתיקונם היינו יכולים להתייחס לכך כאל בדיחה משעשעת. ואולם, מה עומד מאחורי החלטתו זו של הרב דרוקמן? מהי הסיבה שהוא מגונן - גם הפעם - על מי שהורשע בעבירות מין?
בתלמוד במסכת ברכות (יט, עמ' א) נאמר כך: "תנא דבי רבי ישמעאל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא: ודאי עשה תשובה". מדברי התלמוד משמע, כי אין מה לחשוש כאשר רואים תלמיד חכם עובר עבירה בלילה, אין להרהר אחריו ביום כי ודאי שעשה תשובה. יש מן המפרשים שהסבירו מימרא זאת לאור האמור באבות (ב, י) "הוי דן כל אדם לכף זכות", אם נצטוונו לדון כל אדם לכף זכות, קל וחומר ובן בנו שבתלמיד חכם נצטוונו לדון לכף זכות, ולכן תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, ודאי שעשה תשובה ביום, כמאמר התלמוד.
הרב דרוקמן, מלבד היותו תלמיד חכם גדול ומי שהעמיד ומעמיד תלמידים הרבה, מפורסם בטוב לבו ובמידת החסד שלו. זו משתקפת מכל שיעור שהוא מעביר ומביתו הפתוח לרווחה לכל דכפין. אך האם גם במקרה של הרב אלון היה הרב דרוקמן צריך לנהוג במידת החסד כפי שנהג? האם הרב אלון נופל להגדרה של תלמיד חכם שחטא בלילה אין להרהר אחריו ביום? התשובה שלי, לשתי השאלות הללו, היא לאו מוחלט. "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". את זאב קופולוביץ', אתם זוכרים? הרב דרוקמן העדיף אז שלא להשהות באופן מיידי את קופולוביץ', הרי כמה תלמידים התלוננו ודברי הרב דברי התלמיד - דברי מי שומעים?
אני סמוך ובטוח שדברי הגמ' לעיל, עלו במוחו של הרב דרוקמן והיוו בסיס להחלטה הנ"ל, הרי יש לדון כל אדם לכף זכות ובמיוחד אם נידון הוא רב, אך במקרה שרב שניצל את אמונם של תלמידים ופגע בהם מינית, גם ר' ישמעאל יודה שלילה אחד לא יספיק כדי לשוב בתשובה.
חכמינו ז"ל כתבו רבות על מעלת מידת החסד וכמה שראוי שמידה זו תהיה אור לרגלינו, אך ישנם מקרים, שאין לנהוג במידה זו. נכון שהרב אלון עבר שנים לא פשוטות מבחינה אישית, הרב שכונה ה"מטאור" של הציונות הדתית, ראש ישיבה של אחת מישיבות הדגל של הציונות הדתית, התרסק וכרעם ביום בהיר נעלם מהמפה וירד מגדולתו, על אף השנים האלו, לא ראוי שאדם כזה ימשיך להעביר שיעורים בפני תלמידים. כמעט תמיד מידת החסד מאירה את הדרך, אך כאן היא סימאה את עיניו של רב גדול, וכואב מאוד שכך.
בעוד הרב דרוקמן צועד בנתיבי האור, הרב אלון הלך לו בדרכים אפלות ופגע בילדים ובנערים שסמכו עליו והתייעצו איתו. הוא שבר את אמונם של הילדים, ניצל את האמונה שהם האמינו בו ועשה בהם כבשלו, וביצע מעשים שלא ייעשו. אי אפשר להעלות על הדעת שהוא ימשיך ללמד במוסדות בני עקיבא.
ובשולי הדברים: אודה ואתוודה, מימי לא סבלתי את דרך חינוכו של הרב אלון. את כל החיבוקים והנשיקות וההצמדות האלו לזקן. האובר-אינטימיות. לא אוהב את הדברים האלה. תמיד חשבתי שזה ממעיט מערכו של הרב אלון, כי רב הוא אישיות, הוא במדרגה גבוהה והוא לא אחד מהחבר'ה. ואולי יש לראות גם בכך סיג לחכמה, לצניעות ולזהירות.
כשנשמע את הרב אלון מתוודה על חטאיו, נוכל לשוב כולנו בתשובה שלמה ולפתוח דף חדש. עד אז, הוא מנצל את ההזדמנויות התקשורתיות שלו כדי לומר מזמורי תודה. לא תודה יש כאן, כי אם סליחה. ואם סליחה אין - יתכבד וישב בביתו.