גילוי נאות: גם אני הצבעתי בבחירות הקודמות ל'אח' נפתלי, גם אני נשביתי בקסמו, הלכתי מהופנט אחר דמותו ושמחתי בהיותו גם מטכ"ליסט מהולל, גם הייטקיסט מצליח ו...גם דתי. הוא הרשים אותי בנאומיו והרים את ראשי אחרי כל ראיון שלו לתקשורת הזרה. היום, אחרי שנתיים בהם זכינו להכיר קצת יותר את האיש, הכול קצת מורכב יותר ומתברר שאולי הלכנו כמו עיוורים באפילה. אני כותב 'עיוורים' כי באמת היו לא מעט דברים שיכולים היו לעורר את תשומת ליבנו כבר קודם הבחירות הקודמות, אבל אישיותו מלאת הקסם סימאה את עיננו.
מתברר שהאיש, שהרים את המפד"ל מהקרשים עליהם היא הייתה מונחת, האיש שהפך אותה ל'בית היהודי' והכפיל את מספר המנדטים שלה בכנסת, האיש שכנראה עומד לגרוף עוד יותר מנדטים בבחירות הקרובות, הוא בכלל לא האיש שחשבנו שהוא, הוא איש אחר לגמרי. מסתבר ששינוי שם המפלגה מ'המפלגה הדתית לאומית' למפלגת 'הבית היהודי', הוא לא רק כדי לעורר את כולם לזה ש'משהו חדש מתחיל', הוא לא רק שינוי יח"צני, הוא שינוי מהותי. השינוי הזה, שינוי החוקה, דחיפת מתמודדים חילוניים לרשימה, כל אלה מעידים שלאיש יש כוונות ולא בטוח שעולם הערכים של הציונות הדתית הם חלק מהן.
נפתלי בנט רוצה להיות ראש ממשלה. לכאורה, נפלא, סוף סוף אולי נצא מהסקטוריאליות בה אנו נתונים כבר כל כך הרבה שנים. אבל נראה שבאמת, לא הוא עובד אצלנו אלא אנחנו אצלו. כי להגיע לראשות הממשלה דרך קרבות הרחוב בפריימריז של הליכוד, זה מאוד לא פשוט. אם אקים מפלגה חדשה, מי בכלל יספור אותי. מה אעשה? אשתמש במפד"ל הטובה והישנה, זו שכמהה לשינוי, שרוצה להיות גדולה ומשפיעה. בתחילה נהיה מפלגה דתית לאומית, אחר כך 'בית יהודי' (שבו כבר לא כל כך ברורים תנאי הסף, כי הרי 'כולנו יהודים...') ולבסוף נהפוך להיות 'בית משותף', מקום שכולל את כולם - יהודים דתיים, יהודים שאינם דתיים, יהודים רפורמים, דרוזים, צ'רקסים ועוד.
מרוב הרצון שלנו להשפיע ולהיות חלק מהנהגת המדינה, פשוט לא שמנו לב, שהערכים הדתיים הלאומיים - כל מה שגדלנו עליו בבתי הספר הממלכתיים דתיים, בבני עקיבא, בישיבות ההסדר והמכינות, כל אלו לא נמצאים בראש מעייניו של מנהיג המפלגה. מי שמכניס לנבחרת המובילה של מפלגתו, המפלגה הדתית לאומית, אנשים שלא שומרים תורה ומצוות, אומר בקול גדול שמבחינתו תורה ומצוות הם לא נושא, או שהם לפחות בטח לא הנושא [זה שחילונים רוצים להצביע עבורנו זה דבר מבורך, זה אומר שמשנתנו מתיישבת על ליבם. זה עדיין לא אומר שהם צריכים להיות הנבחרים שלנו. ש"ס, שכמחצית מבוחריה חילונים, לא הייתה מעלה על דעתה להכניס אדם חילוני לרשימה. איך אדם חילוני יוכל להילחם על ערכי התורה?!]. פעם אמרנו שאנחנו 'ציונות עם נשמה', התגאינו ביכולתנו לחבר את התורה עם המדינה, היום מתברר שהתורה היא רק דבר נחמד, "קרדום לחפור בו", אבל היא בטח לא מקור כל הערכים וחוט השדרה של מדינת ישראל כפי שהיינו רוצים לראות אותה.
אם זו הייתה העדות היחידה לבעייתיות שבאיש ובכיוון אליו הוא מוביל את המפלגה, עוד היה מקום להחריש. אבל השנתיים שעברו עלינו הוסיפו עוד מבול של עדויות לכתב האישום. בחר אדון נפתלי לעשות מעשה שלא נעשה כמוהו עוד בתולדות מדינתנו, והכניס במודע לתוך קווי היסוד של הממשלה את האפשרות לערוך שינויים בסטטוס קוו. [אז נכון שהסטטוס קוו סובל כבר שנים מדימוי עצמי נמוך ומיחסי ציבור גרועים, נכון שבחלקם הוא זכה ביושר גמור ורק חלקם לשונות רעים ונוראיים, אבל עדיין הוא חתם חותם של קודש על מדינתנו - מלידתו של אדם, דרך חתונתו ועד ליום מותו. הסטטוס קוו הוא זה שזיכה את מדינתנו בכך, שכמדינה היא שומרת שבת. הוא זה שמזכה כל חייל בצה"ל לאכול כשר במשך שנות שירותו. הוא זה ששומר על זה שנישואי כל אזרחי ישראל יהיו על פי ההלכה ושהגיורים יהיו כאלה שבאמת מכניסים אדם תחת כנפי השכינה. מדהים לראות איך השם הרע שדבק במושג 'סטטוס קוו' תפס אפילו בתוך המחנה שלנו, איך אנשים שומרי תורה ומצוות ממש התחילו להאמין שבבית משפט חילוניים יש יותר מוסר וערכים מבתי דין רבניים. כנראה שכוחה של התקשורת רב]. היינו יכולים לחשוב שבאמת לא הייתה לנפתלי ברירה, ה'אח' לפיד הכריח אותו להכניס את האפשרות לעשיית שינויים, זה היה מוריד קצת מעוצמת הפליאה, אלא שמתברר שעוד קודם הרכבת הממשלה ראש מפלגתנו הכריז שזו כוונתו.
כך מצאנו את עצמנו מוצפים בשלל הצעות חוק שמטרתן אחת - קעקוע כל קשר בין הדת לבין המדינה. ישנה מכבסת מילים אדירה בנושא הזה, מדברים על 'הנגשת הדת' ועל 'שירותי דת', מדברים על 'חופש הפרט' וזכויותיו, אבל הכיוון הוא אחד - הפיכת מדינתנו, זו שאמורה להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", למדינת כל אזרחיה, המטרה היא ביטול חזון הנביאים. הציבור שלנו התמודד בעבר בכל מיני מאבקים, בחלקם הצליח ובחלקם לא. היה לנו את 'מטה העם עם הגולן', היו לנו הפגנות נגד אוסלו ונלחמנו גם בהתנתקות. אנחנו עומדים היום מול המאבק הכי גדול שהיה לנו, זה המאבק עם הכי הרבה גורמים והוא ודאי המאבק הכי מסובך, ורובנו כלל לא מודעים לזה שהוא מתקיים - מאבק על דמותה של המדינה. מכבסת המילים של הנאבקים בנו מאוד מתוחכמת, גם אדם מאוד 'ירא שמים' יתקשה למצוא במעשיהם איזשהו פגם.
כולם כבר מכירים את 'הקרן החדשה לישראל' וגרורותיה, כולם מכירים שהיא רוצה 'ישראל חדשה', כזו שריקה מכל תוכן יהודי. כמו הקרן הזו קיימות עוד קרנות רבות, כולן שמו להן למטרה את המלחמה במדינת היהודים. אותם גורמים זיהו שהמקל בגלגלים הכי גדול שיש להם בדרך להגשמת החלום שלהם, נקרא 'הציונות הדתית'. בצעד מתוחכם מאוד הם בחרו לא להילחם בדתיים הלאומיים אלא פשוט להצטרף אליהם. כך אנחנו בעצמנו הפכנו להיות הנשאים של כל הצעות החוק שהכי פוגעות ומערערות את כוחה וכבודה של הדת ואת הקשר בינה לבין המדינה. בזמן שאנחנו ישנים וכלל לא יודעים שהמאבק מתנהל, ישנם גופים שמשלמים מלגות שמנות לכל מיני סטודנטים למשפטים, כדי שהם ינפקו כמה שיותר הצעות חוק אנטי דתיות שאחר כך יועברו, כשהן כבר ערוכות כדבעי, לשרים וחברי כנסת שיקדמו אותן.
ו'הבית היהודי'...הם טוענים שהם נלחמים בלי הרף כדי למנוע ולמזער נזקים, שאם לא הם כל המבול החקיקתי הזה כבר היה עובר בשלמות. אבל האמת היא אחרת. בזמן שהם מתפארים במילוי שקים לעצירת שטף הנהר, הם היו צריכים להתנצל על זה שהם מלכתחילה אלו שמוטטו את הסכר - הסטטוס קוו. בעבר, מפלגות חרדיות שהיו בעלות חצי ממספר המנדטים של הבית היהודי, כלל לא היו צריכות להתמודד עם כל זה, פשוט בגלל שהן התעקשו שבקווי היסוד של הממשלה לה הם שותפים יכנס סעיף שמורה שאין שום אפשרות לערוך שינויים ביחסי הדת והמדינה.
אולי היינו יכולים 'ללמד זכות' על נפתלי והמפלגה, לומר שהם עשו טעות והם משתדלים בכל כוחם לתקנה, אבל זה יהיה קצת קשה, קודם כל כי לא שמענו עוד התנצלות. יותר מזה, נפתלי, כפי שכבר אמרנו, רוצה להיות ראש ממשלה, וחקיקה אנטי דתית דווקא מוסיפה לאלקטורט. קשה לנו לומר את זה בגלוי, אבל חייבים להודות על האמת - ראש המפלגה שלנו חושב אחרת מאיתנו ומוליך את המפלגה למקום שהוא חושב שהיא צריכה להיות - מפלגה שערכי הדת הם המלצה עבורה. על חוק הגיור השערורייתי, זה שקובע מיהו יהודי וממילא מהי מדינת היהודים, הוא לא עשה את אותם 'שרירים', שהוא עשה על שחרור כמה עשרות מחבלים. זה לא בגלל שהוא לא יודע לדרוש ולאיים, או בגלל שהוא 'טירון פוליטי', זה פשוט בגלל שזה לא מאוד חשוב עבורו. לא לחינם לא ראינו את נפתלי מדבר אפילו פעם אחת על דמותה של המשפחה בישראל, לא לחינם הוא לא נאם על שמירת שבת (ודווקא גדעון סער החילוני נלחם על סגירת המרכולים בתל אביב), הוא יודע טוב מאוד על מה לא כדאי לדבר.
אולי יהיה מי שיאמר שכרגע זה המצב ואין יותר טוב והעיקר זה לנסות לעשות מה שניתן. נכון. אבל מאוד מביך לראות, איך אנחנו הולכים בדרכה של הציונות החילונית, זו שאיבדה את דרכה ולא מצליחה לגייס מתוכה מוטיבציות לחיים, ושוב פעם קוטעים בין הלאומיות לבין התורה. כאילו לא עברו עלינו כבר כל כך הרבה דברים שהיו צריכים לומר לנו שלא זו הדרך. הצבעה לבית היהודי היא כמו הצבעה לליכוד, בנט לא ציוני יותר מאריק שרון של לפני שלושים שנה. ואם הרצון באחדות הוא זה שמביאה אותנו לסלוד מעוד התפלגות, נזכור ש'כל כנסייה שהיא אינה לשם שמים אין סופה להתקיים'. ואחדות שאין בה אמת, אחדות שחסרה רוח חיים אמתית, אחדות שתורת ישראל היא לא חלק ממנה, סופה להתמוטט.
לא נסכים לחזק את השקר, לא נמכור את כל האידיאלים שלנו בשביל עוד כמה מנדטים. נהיה מספיק ענווים לדעת שכרגע זה המצב, ושעדיין רק מעטים הם אלו שחושבים, שהתורה וערכיה הם אוויר הנשימה של האומה. נמשיך לעשות את מה שביכולתנו, ואפילו אם זה יהיה רק עם שש מנדטים.