מתווה הכותל החדש הוא חמור, ואולי מותר לומר אסון. אם עד היום הכותל היה כותל אחד של כל עם ישראל, אז מהיום גם הכותל יהיה מיגזרי - אלו פונים לעזָרה זו, ואלו לעזָרה אחרת. עד היום ברחבת הכותל היו תפילות תימניות ואשכנזיות, וכל שאר עדות ישראל, הרי שמהיום תהא הכרזה שישנה עוד עזרה אחת של מי שאיננו ברחבה הזו. היכן יעשה נער חילוני בר מצווה? אם בדור הקודם כל משפחה חילונית התגאתה ש'סבא שלי היה רב', והייתה נוסטלגיה למה שהיה פעם, האם לנער חילוני רגיל יש יותר נוסטלגיה ליהדות האורטודוכסית מאשר לרפורמים? בעבודה נכונה הרפורמים יכולים למלא את מקום תפילתם במסיבות בר מצווה. אם פעם היה יום שבו היה נער חילוני בא לבית הכנסת, הרי שגם את המעט הזה אנו מאבדים. ומי אשם?
בהיסטוריה ישנם וויכוחים רבים, ולרוב גם לאחר זמן אלו טוענים שהמציאות הוכיחה שהם צדקו, ובדיוק כך טוען הצד השני. במעט מאוד מיקרים אפשר להוכיח לאחר זמן מי צדק. הפעם התשובה ברורה. אם לא היו מתנכלים לנשות הכותל, והיו נותנים להם להתנהג כדרכן כל העניין לא היה מתפוצץ. איזה איסור הלכתי יש לאישה ללבוש טלית ולהניח תפילין? יש להניח שאם לא היו נלחמים בם, היה מדובר במניין קטנטן וחסר חשיבות. סקר קטן וקצר יוכיח שבכל בוקר בתי הכנסת האורטודוקסיים מלאים במתפללים, וכמה מתפללים רפורמים יש בכל הארץ? יש להניח שכך היה גורלו של המניין של נשות הכותל. הציבור הדתי חושב שהמילה פשרה היא מילה מגונה, ואם אתה מתפשר על קוצו של יו"ד, אתה מוותר על עיקרי היהדות. ההתנהגות הכוחנית של הציבור הדתי הובילה אותנו למצב העכשווי. עכשיו הרבנים מקימים קול זעקה ומקללים את הרפורמים בשמות גנאי - תועבה וכו'. האם הקללות יועילו?
אם היו נשארים במצב הקודם והיו נותנים לנשות הכותל להתפלל כדרכם, הבכורה ברחבת הכותל הייתה ליהדות שמוליכה את עם ישראל מזה כאלפיים שנות גלות. ביטול הסיכומים עכשיו יהווה פגיעה קשה ביותר ברפורמים פגיעה שתוביל (ובצדק!) למחאה כנגד היהדות האורטודוכסית. הרפורמים אינם מגיעים לאחוז אחד מן העם בישראל, ומי שמקים אותם יום יום לתחיה, אלו הם הלוחמים והמבזים.
צריך גם לומר ברורות, ישנם רפורמים רבים שהם אנשים טובים ויהודים חמים, ומה הטעם לפגוע בם, ומעבר לכך, האם זה מועיל?
סיפור הכותל הוא סיפור מיקרו לסיפור הגדול של יהודים כוחניים שאינה מוכנים לסבול כל מחשבה אחרת. מי שמגרש את נשות הכותל, מגרש גם רבנים אנשי הלכה. מי שמגרש את נשות הכותל גם לא היה מוכן לעשות שום דיון הלכתי רציני על ענייני גיור ויצא בפאשקווילים של שנאה לרב דרוקמן ולרב רבינוביץ (על הפאשקווילים האלו היו חתומים בין השאר ראשי הר המור, הרב אלישע וישליצקי, ועוד ועוד). הסיפור שיצא לתקשורת השבוע כיצד הרב דרוקמן איש השלום דיבר עם הרב יוסף על מתווה הלכתי(!) בענייני הגיור, אולם כשהוא יוצא נערי ש"ס קובעים לרב יוסף ומבטלים את הסיכומים, הוא סיפור מזעזע שהופך את כל הסיפור לקריקטורה עצובה. האם כמו שאיבדנו את הכותל, נאבד גם את הגיור?
מי שרוצה שהיהדות האורטודוכסית תמשיך להיות זרקור של אור לעם היושב בציון צריך להפסיק לפגוע בכל מי שטיפה טיפה אינו חושב כמותו, ולהבין שישנם עוד קולות. מי שפגע פעם אחר פעם בבוטות קשה ביותר בכל מי שאינו חושב כמותו, שלא יתלונן על קואליציות שנוצרו בין גופי שמאל דתי לרפורמים. במקרה שלנו גישה לא מלחמתית הייתה נותנת במתנה על מגש כסף את הבכורה ליהדות האורטודוכסית.
ולמען הסר ספק. אינני תומך בכל מה שזז בצד שמאל, ואת חשבון הנפש של השמאל הדתי ראוי לעשות ברצינות, אולם הפעם הסיפור ברור מדי וכדאי להאיר אותו באור הזרקורים.
הרב אביה כהן ר"מ בישיבת עתניאל