כמי שפעל רבות בחודש האחרון למען הצלחתו של "הבית היהודי" בבחירות חשתי עם הוודע התוצאות תסכול עמוק. מצד אחד שמחה גדולה על ניצחון הימין ומצד שני תסכול גדול על כך שרבים מן המצביעים שהבאנו לקלפי הצביעו בסוף לליכוד.
אני בטוח שלתסכול זה שותפים כל הפעילים ובוודאי חברי הכנסת.
כולנו מנסים לנתח מה קרה,איפה טעינו ? איפה נפתלי טעה? למה אמר כך ולמה לא אמר כך וכו וכו...
אבל כדאי להסתכל על התמונה הכוללת.
מה שקרה הוא שבעצם הפסדנו בגלל שנצחנו.
ברגע שנתניהו שבר ימינה,ברגע שהוא אמר שאין יותר "שתי מדינות לשני עמים" התחיל הסחף מן הבית היהודי לליכוד,ברגע שהוא הגיע לעצרת למען ארץ ישראל אז הוא ישר קו. ברגע שהוא "תקף את הגרבוזים" הוא ישר קו איתנו. זה לא רק קמפיין "הגוואלד" שלו,זה הרבה יותר עמוק.
הליכוד אימץ בעצם את התפיסה של הבית היהודי. לכן אמר הבוחר שלנו ,אם כך אז בוא ניתן לו צאנס.
במובן הזה אנחנו דומים למפלגת מרץ. היא לא גדלה כי היא מפלגה אידאולוגית הגורמת לכך שהמפלגה הגדולה שלידה תאמץ את השקפתה. היא תנועה הומוגנית ואידאולוגית המהווה את ראש החץ הרעיוני של מפלגת העבודה.
זה מה שקרה לנו בבחירות האלו ,כך גם אומרים ומרגישים רבים מאנשי הליכוד.
מניתוח זה עולות שתי מסקנות ,האחת מידית והשנייה ארוכת טווח. המידית היא -עלינו להמשיך ולהתמיד בעמידה האיתנה שלנו על שלמות ארץ ישראל מתוך אמונה בתורה ומתוך ראיה כלל ישראלית של ערבות הדדית. עלינו לעמוד על העברת חוק הלאום ושידוד מערכת המשפט ועל אימוץ דו"ח לוי ועוד ועוד.
אם נפתלי יקבל את תיק החוץ זה יהיה נהדר, כי הקרב על התודעה הוא העיקר. המאבק התודעתי אל מול אומות העולם הוא חשוב מאין כמוהו. כי רבים מן התומכים בוויתורים אומרים שאין ברירה כי העולם לוחץ. אז בואו ונסביר גם לאמות העולם את האמת הפשוטה שלנו.
לכן לא לרוץ לקואליציה שאינה קבלת עקרונות אלו ואיננה נותנת לנו עמדת השפעה ביסודות הללו, שאיננה נותנת לנו עמדות השפעה מכריעות בנושאי חינוך ,בנושאי דת ומדינה ובנושאי כלכלה. אמנם אנחנו יותר קטנים אבל אנחנו הבסיס הרעיוני של הליכוד.
המסקנה ארוכת הטווח היא מורכבת יותר ,כי השאלה היא האם אנחנו שואפים להיות מפלגת שלטון או רוצים להמשיך ולשמש כמפלגה אידאולוגית המרימה דגלים וממשיכה לאתגר את המפלגה הראשית הניזונה מן האידאולוגיה שלנו.
מצד אחד,אנחנו בוחנים את הבית היהודי בזכוכית גדלת ומבקרים אותה על כל דבר קטן או גדול,אבל מן הצד השני אנחנו רצים להצביע לפלגה שרחוקה יותר מאיתנו בהרבה. כי ממנה אנחנו לא מצפים.
השאלה היא לא אם אנחנו מפלגת מגזר או מפלגה רחבה אלא האם אנחנו רוצים להישאר סמן אידאולוגי ולהשפיע על המפלגה הגדולה הסמוכה אלינו או לנסות ולהיות מפלגת שלטון ובכך להתפשר על הטהרה האידאולוגית.
זוהי שאלה קשה שלי הקטן,עוד אין עליה תשובה.