השבוע פורסם ב'כיפה', שח''כ ד''ר רות קלדרון האשימה את הציונות הדתית, בכך שהיא לא הצליחה ליישם את דרכו של הרב קוק. לטענתה, "הרב יוחנן פריד ותלמידי הרב שג"ר בישיבת שיח יצחק, הם מן המעטים הממשיכים את דרכו האותנטית של הרב קוק".
זה נכון. הציונות הדתית אשמה. אבל ההאשמה היא בדיוק הפוכה. היא הצליחה להחדיר לחילונים שהרב קוק קירב באהבת אמת את החלוצים, תמך בציונות ובהקמת המדינה, וסיפק לגיטימציה תורנית לעולם הרחב שמחוץ לבית המדרש. אבל היא לא חשפה מספיק את הפן האחר של הרב קוק. הרב קוק היה, נרצה או לא נרצה, 'דוס כבד'. לא סתם דוס, 'אולטרא' דוס. הוא, סתם לדוגמה, היה אוסר עלייך, גברת קלדרון, להיבחר לכנסת ישראל. הרב חרל''פ, תלמידו הקרוב, העיד עליו שמגיל תשע הוא לא ראה צורת אישה, חוץ מאמו ואשתו. אז כנראה הוא לא היה בבני עקיבא, לא למד בבר אילן, ודף הבית שלו לא היה, למרבה הפלא, ynet או וואלה!.
יחסו של הרב קוק לחילונים היה מורכב. מסובך. אולי המשפט שממחיש בצורה הברורה ביותר את יחסו האמביוולנטי של הרב ל'חופשיים', הוא הגדרתם בתור ''אחים חביבים-שנואים. נשמות קדושות-משוקצות בטומאת הנידה" ('על במותינו חללים' בתוך: מאמרי הראי''ה עמוד 91). אז נכון, יש שהדגישו יתר על המידה את ה'שנואים'. איתם הרב התעמת; כנגדם הוא טען בתוקף ש"חלק הסגולה שבעם ישראל הוא גבוה ונעלה לאין ערוך מחלק הבחירה" (אגרת תקנ''ה). אך אין זה אומר, שאנו צריכים להתעלם לחלוטין מהחלק השני של המשפט.
מסקרן מאד לדון, מה הרב קוק היה אומר על ד''ר קלדרון.
מצד אחד, אין ערוך לחשיבותם של מעשיה. היא קירבה לא מעט חילונים ללימוד התורה הקדושה; היא שואפת להציב את התלמוד במרכז התרבות הישראלית; ועוד לא שכחנו את שיעור הגמרא הראשון בהיסטוריה שהיא העבירה מעל בימת הכנסת. ללא ספק, יש בכך מימוש חזונו של הרב שהציונים החילונים יחזרו אט אט למורשת היהודית שזנחו.
אך יש גם צד שני. חברת הכנסת הנכבדה נוסעת בשבת. עקרונית לפי דין תורה, העונש על עבירה שכזו הוא מוות. "מחלליה מות יומת" זה פסוק מפורש בתורה, לא המצאה של הרב עובדיה. אי אפשר להתעלם מכך. אך מעבר לאורחות חייה הפרטיים, הבעיה העיקרית היא שלימוד התורה שלה מנותק מקדושת נותן התורה. תורה איננה פיזיקה! תורה לומדים כי היא דבר ה'! כי בורא עולם, אותו אחד שנתן לנו את התורה שאת לומדת ומלמדת, פקד עלינו לקיים בפועל, לא רק בתיאוריה, את כל תרי''ג המצוות.
אז מה הרב היה אומר על כך? עד כמה הוא היה שמח ממעשיה הברוכים, ועד כמה הוא היה מתנגד לאורח חייה המנוגד לתוכן לימודה? שאלה מעניינת. מה שבטוח הוא, שאם הרב היה חי כיום, הוא היה הולך ללמד ב'מרכז' ולא ב'עלמא'.