הריסת בית הכנסת הוקפאה לשלושה שבועות, המדינה סיפקה מבנה יביל כפתרון זמני, ותממן בחמשה מיליוני שקלים בניית ביכנ"ס חדש ויפה יותר. כל זה הושג בזכות המאבק שהלך וצבר תמיכה ואהדה בעיקר בשבועיים האחרונים. ובכל זאת נאמר בפה מלא: לא ניצחנו! ממש לא! - בית הכנסת 'איילת השחר' אכן יחרב. ולמרות זאת, יתכן, כי משהו בפנים מתברר, מתחיל להשתקם. לאט לאט עם הרבה חשיבה עמוקה אולי נצליח לצאת מה'פוסט טראומה' של הגירוש לפני עשור מגוש קטיף וצפון השומרון.
אנחנו אכן צוברים הפסדים בהרבה מערכות ציבוריות בענייני הארץ. גבעת אסף, מגרון, גבעת האולפנה, עמונה ועוד ידם הארוכה של 'יש דין' ועו"ד ספארד נטויה על המטעים בעמק שילה ועוד ועוד - ה' ירחם עלינו.
אך לא רק בענייני הארץ אנחנו מנהלים קרב בלימה. מלחמת התרבות פושטת ולובשת צורה אך תמיד היא אותה 'גברת' - 'שוויון' המשווה קטון וגדול, מול ערכים ואיכויות (המכונים בשפה המשפטית התקנית - 'גזענות') כשהמאמין בהם טוען שאכן יש סולם ערכים מוחלט, ומתיימר לקבוע איזה ערך קודם למשנהו ואיזה תוכן תרבותי או אחר הוא אכן איכותי. ואילו בית המשפט המשווה בין כולם, מתבונן ב'מטען היהודי העודף' שלנו ובערכיו כפרי יצירתו הסובייקטיבית של עם ישראל אך אין בו ממש בהיבט האובייקטיבי ולכן גם אינו מחייב.
קרב בלימה אנחנו מנהלים?! - נראה שנכנענו ללא קרב... 'תקרת הזכוכית' הממוגנת - המונעת מלדון בכל הסוגיות שהוזכרו - מעוצבת ו'מאותרגת' על ידי בית המשפט העליון וכל המפקפק, והשואל כמהרהר אחר השכינה...עד כאן דברים פשוטים וידועים.
להציב מראה מוסרית!
והיכן אנחנו בכל הסיפור הזה? ומה מקומם של אנשי הרוח-הרבנים בכל זה? אתייחס רק לציטוט אחד משמעותי ממאמרו של הרב אבינר ביחס למאבק על בית הכנסת בגבעת זאב: "גם אם יגיעו עשרים אלף אנשים, זה לא יפריע לצה"ל. כידוע, צה"ל יודע לנצח שלוש מאות חמישים מליון ערבים חמושים, שמעוניינים להשמיד את מדינת ישראל, א"כ פשוט שיצליח להתגבר על עשרים אלף אנשים". - הבה נתבונן 'בין השורות' (בסאאב-טקסט') ובמשמעיות הנלוות לדברים אלו.
אם ישאל השואל - מדוע צבא שעומד בהצלחה מול שלוש-מאות-וחמישים מליון ערבים חמושים, נס על נפשו מול מיידי אבנים בני 13-15 העושים מהם לעג וקלס כפי שרואים, מידי יום, בסרטונים המשפילים העולים לרשת על ידי אותם נערים? מדוע צה"ל הגדול והחזק לא יכול להכריע ולהצמית התנגדויות עממיות מידי יום שישי בבלעין ובנוה צוף?
בעיני התשובה פשוטה. צה"ל וקובעי המדיניות השולחים אותם הם מוסריים! כן - מוסריים! וכיון שכך, צה"ל מוכן לעמוד, ללא סייג, ולהגן על גבולות המדינה, כי זו עמידה על הקיום היהודי (בפרט אחרי השואה), ועמידה על הקיום צודקת ומוסרית (עדיין... ב"ה). אך המלחמה על יהודה ושומרון, אינה נתפסת, לצערנו, כמלחמה על הקיום (ובודאי לא כמאבק על קיום יהודי תרבותי), זו מלחמה על 'התפשטות' הקיום - ובלעז, זו מלחמה על שאיפותינו האימפריאליסטיות - וככזו אין היא מוסרית. כמובן, שאיננו מסכימים עם הנחת המוסר הזו, וארצנו הקדושה, כל רגב ורגב שבה הוא 'עצם מעצמנו', אך זו המדיניות המוצהרת לעת עתה.
בניגוד לרב אבינר, כשאנו מנסים להביא חמשת אלפים איש שיגנו על הבית כנסת, אין בכך כל יומרה לנצח את צה"ל בכוח הזרוע. כל מי שמעלה בדעתו, שכך חושבים רוב הנאבקים, וכל המאמינים במאבק, זו התייחסות מתנשאת המזלזלת באינטליגנציה של המפגינים, המשקיעים, במסירות אין קץ, הרבה מאוד חשיבה ותחכום כיצד לנצח במערכה.
מטרת הבאת ההמונים היא ל'העמיד מראה' מוסרית מול מדיניות הבג"ץ. הנכונות להיאבק על מקום קדוש, משמעותה להיאבק על כל מה שיקר וקדוש בכלל. המאבק על בית הכנסת 'איילת השחר', זו העזה לצאת חוצץ נגד מי שמנסה לרוקן את האמת והתוקף שבחוויית האמונה, שהיא היא המעמידה אותנו כעם, וככזו היא 'איבר שהנשמה הכלל ישראלית תלויה בו' ולכן היא גם כל כך מוסרית.
לא החזק צודק
האמירה כי צבא חזק יכול בכוחו הפיסי לנצח עשרים אלף איש, משמעותה שהויכוח בין המדינה-בג"ץ לבינינו הוא ויכוח שהציר הפנימי שלו סובב על כוח, ו'בין השורות' אנו שומעים, מאוד ברור, כי מי שבידו הכוח הוא גם הצודק מוסרית, וצדקתו-מוסרו ניכרים בנחת זרועותיו. נמצא, כי בלי משים, הרב אבינר יוצר משוואה מסוכנת - כוח=צדק, ולכן מי שבידיו הכוח והמרות בהכרח הוא גם הצודק והמוסרי. אך הנאבקים בגבעת זאב (כישיבת חומש וכל שאר הישיבות האיכותיות שנענו לקריאתה), מאמינים, כי טובו של ה' טבוע וטבעי בלב כל יהודי אפילו אם הוא שוטר מג"ב... התביעה המוסרית ראוי לה שתשמע כנגד כל הסיכויים, כדוגמת הנביאים בימי בית ראשון שלא התרשמו מעוצמתם הפיסית של מלכים מושחתים, 'יתרי הכוח ומחוסרי המדע'.
אם המחאה על חילול השם הנורא מסתכמת בכתיבת מאמרים שאינם מגובים בהתנגדות מעשית ב'שטח' - ובעיקר, בתביעה מוסרית ישירה כלפי שליחי השלטון - הרי היא כ"צפצוף הזרזיר" (כהגדרת הכוזרי). כשהלב זועק מכאב ובאמת אכפת ממה שקורה, אי אפשר להישאר בבית ורק לכתוב מאמרים...
קול יעקב בבגדי עשו
הטענה כי כוחה הרב של המדינה אינו מאפשר כל עמידה אפקטיבית מולה לא רק שמחלישה את הציבור אלא מחזקת ונותנת 'רוח גבית'- מוסרית לבג"ץ - וכדלקמן.
גם הבג"ץ סוגד לכוח. למרות האצטלא המוסרית והיושרה המופלגת לכאורה, מתחת לפני השטח בג"ץ מעריץ כוח. שאם לא כן כיצד אפשר להסביר את העובדה כי מאות מסגדים שנבנו ללא רשיון עומדים על תילם למרות צווי ההריסה התלויים כנגד חלקם? - והתשובה פשוטה מדינת ישראל והבג"ץ מפחדים מאלימות המגזר הערבי (הופ...סליחה שוב נפלתי בחטא הגזענות).
במונחים (קצת) חסידיים, הנכונות להתלבש 'בבגדי עשו' האכזריים והכוחניים, מותנית רק אם ה'קול יעקב' העדין והמוסרי נאות להתלבש בבגדי עשו, רק כך, ישראל רוצים ונכונים לנצח!
'קול יעקב' - זו קריאת הרבנים מכל הזרמים שקראה לשוטרים לסרב פקודה - שכן בבית כנסת לא נוגעים! קריאת הרבנים זכתה ל130.000 צפיות בדף הפייסבוק שקרא "גם אני לא הורס בית כנסת". כאשר עשרות משוטרי מג"ב נענים לקריאה. אם היינו זוכים לעוד שבועיים מאבק יתכן והיינו מגיעים ב"ה לחצי מליון איש מוסריים שקוראים לשנות את ההחלטה. אפשר רק להשתעשע במחשבה, מה היה גורלו של גוש קטיף לו היו חמשת אלפים חיילים מוסריים הנענים לקריאת הרב אברהם שפירא זצ"ל: "הקב"ה לא רוצה - סרבו פקודה!".
הכותב הוא ראש אולפנת מעלה לבונה וממובילי המאבק על בית הכנסת בגבעת זאב