החוג לתנ"ך פוליטי

איך ייתכן שציבור הדתי, ששואף 'להניח יד על ההגה של המדינה' לא משמיע קול דתי בנושא האיראני? למה אנחנו לא משתתפים בתפילות להסרת האיום האיראני? דעה

חדשות כיפה דניאל סגרון 08/10/13 22:30 ד בחשון התשעד

החוג לתנ"ך פוליטי
cc-by-Mojtaba Salimi, צילום: cc-by-Mojtaba Salimi

בשבוע שעבר, נאם ראש ממשלתנו בפני אולם ריק למחצה בעצרת האו''ם. כצפוי, התגובות התחלקו לשניים. אוהדיו של ביבי הכניסו את הנאום לרשימת הנאומים ההיסטוריים, למרות חסרונו הבולט של הטוש האדום, או כל גימיק תקשורתי אחר. מן הצד השני, עיתון סוף השבוע של 'ידיעות אחרונות', על שלל פרשניו וכתביו, אסף כל מילת ביקורת שקיימת במילון, ותקף את הנאום מכל כיוון אפשרי.

אך דבר אחד היה חסר. קולו של הציבור הדתי. איך ייתכן שציבור ששואף 'להניח יד על ההגה של המדינה' לא משמיע קול דתי בנושא האיראני? למה אנו מארגנים עצרות תפילה לשלומו של רב, או לרגל עצירת גשמים רגעית, ולא מארגנים עצרת זעקה ותפילה, מטעם כל המגזרים, להסרת האיום האיראני?

אם אנחנו לא מפסיקים לדבר על הצורך בהנהגה אמונית, אנחנו מוכרחים לגלות מעורבות בנושאים המטרידים את החברה הישראלית. תפילה, כלי הנשק המרכזי של עם ישראל לאורך כל שנות קיומו, היא המינימום הנדרש לגלות אכפתיות לנושא שלא יורד מסדר היום הלאומי.

אבל מעבר לעצם המעורבות בנושא הלאומי, יש כאן עניין חשוב הרבה יותר.

ההבדל המהותי בין המאבק עם איראן לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא המניע. לפלסטינים יש סיבה טובה להילחם בנו. הם לא למדו את הרש''י הראשון, ולכן בעיניהם אנו כובשים אכזריים שאחת דינם מוות בטביעה במימי הים התיכון. אך מה עשינו לחמינאי? מה, ריבונו של עולם, גורם לרוחאני להרעיב את רוב העם שלו במרוץ המטורף להשגת פצצה חכמה אחת?

התשובה היא פשוטה. האיראנים הם דתיים. כל פעולותיהם מונעות מהשקפתם הדתית הקיצונית. התמנון האיראני מנוהל על ידי אנשי דת, וגם שתי הזרועות המקומיות שלו, חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, מונהגות על ידי אנשים מאמינים. הקוראן חשוב להם הרבה יותר מהדירה ש'גזלנו' לערביי חיפה ב-48'; הנביא מוחמד מעניין אותם הרבה יותר מ'הרצח' של הילד מוחמד א-דורה. ואם המאבק הוא דתי, מסתבר שאנשים דתיים, מן הצד היהודי, צריכים להיות שותפים למאבק. אם כל המלחמה הקרובה היא בין האמונה היהודית לאמונה האסלאמית, לא ייתכן שבחזית המאבק יעמדו רק אנשים חילוניים. מוכרחים אנשי דת שיביעו דעה, יציבו אלטרנטיבה אמונית לאסלאם האלים. אולי זהו גם הזמן לבירור אמוני מעמיק של יסודותיה של דת האסלאם. הזדמנות לביקורת יהודית נוקבת על הטעות של דת מוחמד וצדקתה של האמונה היהודית. אם בחוג לתנ''ך של כבוד ראש הממשלה הי''ו, ילבנו את יסודות הוויכוח בין שתי הדתות, אולי נזכה שבנאום הבא ביבי יזכה לח''ח גם מהרבנים, לא רק מ'ישראל היום'.