עלייתו של הליכוד בבחירות האחרונות היא תוצאה משמחת לגוש הימין הפוליטי, נפילתו של הבית היהודי - תוצאה מעציבה. ברור ששני התהליכים כרוכים זה בזה; חלק מהמנדטים שאבדו לבית היהודי הם חלק מהמנדטים שנוספו לליכוד. מצביעי בית יהודי קלסיים בחרו הפעם להצביע לליכוד.
חברי הכנסת של הבית היהודי, בנט, שקד וסמוטריץ', התייחסו לכישלון ביום הבוחר וטענו ש"הבית היהודי" "הקריב מעצמו" למען ממשלת ימין בראשות נתניהו, "תרם איברים", "נכנס מתחת לאלונקה" ואפילו "קפץ על הרימון"
והאמת? לא מיניה ולא מקצתיה. לא היה זה אלא הפסד במאבק מול המחנה הלאומי על קולות הציבור הדתי לאומי; נתניהו ובנט נאבקו ממושכות על השמיכה הקצרה והאחרון הפסיד. המצביעים נטשו את הבית היהודי בהמוניהם - אבל לא מרצונם של מנהיגיו; שוב ושוב ניסו שקד ובנט לשכנע את מצביעיהם להכניס "טב" למעטפה הכחולה ולא "מחל" - אך זה לא עזר.
עד הרגע האחרון הם ניסו להסביר שלא המפלגה הגדולה תרכיב את הממשלה אלא הגוש הגדול, אך טקטיקת ההפחדה של נתניהו הייתה יעילה יותר. "אחים, הצילו שריפה! העיירה בוערת!" - ורבים מבני הציבור הדתי לאומי נטשו את ביתם כדי להציל את העיירה כולה מידי השמאל. וזה קרה למרות ההצהרות של בנט ושקד, ולא בזכותן.
מי שהקריב היו המצביעים שהתפשרו אידאולוגית והצביעו אסטרטגית, ולא ראשי המפלגה; לא הבית היהודי הוא ש"תרם איברים" אלא הציבור הדתי לאומי. אכן, גם אני מקווה שנתניהו יכיר תודה לציבור שהותיר אותו על כנו ונתן לו אחדים מ-30 המנדטים שקיבל. במודעות הוקרה נאות כמו זו שהתפרסמה היום, "תודה למצביעי הציונות הדתית!", אין די.
גילוי נאות: הצבעתי טב.
הרב אליהו גליל הוא רב קהילה בחו"ל, ראש כולל תורה מציון ובעל הבלוג "בלוגין שאובין"