בתחילת כהונתה של הכנסת ה-19 הכריז המשרד לשירותי דת על רפורמה חדשה שתאפשר לכל זוג להירשם לנישואין לא רק במקום מגוריו אלא בכל מועצה דתית ברחבי הארץ. המטרה: הקלה על בני הזוג ושיפור השירותים שמציעה כל לשכה.
הדברים נכתבו בתגובה לדבריו של הרב רלב"ג שהובאו אתמול ב'כיפה'.
עוד במאי 2013 כינסו השר נפתלי בנט וסגן השר הרב אלי בן-דהן מסיבת עיתונאים חגיגית והודיעו שמעתה הבחירה היכן להירשם תהיה נתונה בידי בני הזוג עצמם. ואכן, לאחר כחצי שנה, בנובמבר 2013, החוק תוקן על מנת לקבוע כי: "בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם נישואין".
חלפה שנה, הכנסת התפזרה ומה קרה עם ההבטחה ליישום ה"רפורמה"?
הבעיה: הרבנות הראשית לא ממש אהבה את הרעיון.
למרות שינוי החוק, רוב המועצות הדתיות דורשות מבני הזוג להביא תעודה על מעמד אישי ("תעודת רווקות") ממקום המגורים על מנת להשלים את הרישום. כלומר, בני זוג נאלצים להגיע לא רק למועצה הדתית שבחרו, אלא לכתת רגליהם גם לרב המקומי במקום מגוריהם כדי לבקש אישור. הרבנות הראשית לישראל, במקום ליישם את החוק, נותנת רוח גבית דווקא למועצות הדתיות שמכבידות על בני הזוג וכופות עליהם לטייל בין מועצות דתיות שונות בדרך לחופה, ותוקפת מועצות דתיות שמאפשרות רישום ללא תעודת רווקות ממקום המגורים.
למען הסר ספק, הנוהל המוזר של הנפקת תעודת רווקות לא לקוח מהשולחן ערוך אלא דווקא מתקופת המנדט, אז עוד לא היה רישום נישואין מסודר של המדינה. אין כאן שום עניין הלכתי ואפשר היה להסתפק גם בקבלת עדות או הצהרה בלשכה בה בחרו הזוג להירשם. למעשה, אפשר לומר די בוודאות שגם אם הזוג גר בתל-אביב, עיר בת מאות אלפי תושבים, אין זה אומר שהרשם נישואין המקומי מכיר אותם טוב יותר מזה בירושלים או בחיפה. בשליחת הזוג חזרה למקום מגוריהם אין כל הגיון.
אז מה התירוץ של הרבנות בהקפדה מחמירה על הוראות המנדט הבריטי, תוך זלזול בחוקיה של מדינת ישראל? כששאלתי נציגים ברבנות השיבו שתעודת הרווקות מונעת התבוללות. כן כן, לא פחות ולא יותר - התבוללות!
אפשר להצטער על כך ש"התבוללות" הפכה עבור הרבנות למילת קסם פסדו-הלכתית, שאפשר לשלוף מהכובע כל פעם שלא מוצאים תירוץ לנוהל הזוי כזה או אחר. האמת היא שתעודות הרווקות לא קשורות כלל וכלל להתבוללות. ממש לא. לעומת זאת, הן כן קשורות לשימור המונופול של המועצות הדתיות וגם - לכסף. בכל פעם שזוג נאלץ להביא תעודת רווקות ממקום מגוריו הוא משלם לאותה לשכת רישום 150 ש"ח נוספים עבור ה"שירות". כאשר אלפי בני הזוג נדרשים להוציא כל אחד תעודה נוספת, זה יכול להצטבר למיליוני שקלים בשנה.
איפה אלו שהבטיחו לשנות, לתקן ולשפר את שירותי הדת בישראל? לאן נעלם המשרד לשירותי דת, שאחראי על יישום החוק? כנראה ששם כבר מחפשים "רפורמות" חדשות עליהן ניתן להכריז סביב הבחירות. מסיבות עיתונאים חגיגיות בטח יהיו, יישום הדברים בפועל אולי קצת פחות.
עו"ד אלעד קפלן מנהל את המחלקה למדיניות ציבורית ומשפטית בעמותת 'עתים'