אל תדאג אלישיב,
האמת היא, שקצת קשה להגיב על הדברים. עברתי על דבריך, לפחות פעמיים, וחוץ מקצת הומור לא מוצלח, לא מצאתי בהם כמעט שום טיעונים בעלי משמעות. מי שקרא לאט, גם בטח הבחין בהסקת המסקנות הלקויה. ובאמת מצד עצמם, הדברים לא כל כך ראויים לתגובה. אני כותב כאן בעיקר לטובת שאר הקוראים.
אני מבין, שאתה בעד וויתורים בשביל האחדות, והשותפות עם שאר הצבא, בין השאר במקרה של שירת נשים בטקסים. אך איזו מין שותפות זו, בה מחייבים אנשים לעשות דברים המנוגדים לאמונתם הדתית, בלי שום צורך? איזו מין שותפות זו, כאשר אותו ציבור המתנגד למהלך, מהווה חצי מהנוכחים בטקס? לא מדובר, שהם מנסים להרוס או לחבל בטקס, סך הכל, יש להם בקשה קטנה, שיאפשרו להם לצאת החוצה בקטעי השירה.
אל תספרו לי שכל הסיפור, הוא כדי שהזמרת לא תעלב. כנראה שנצליח למצוא מישהו, שישמח להסביר בנעימות ובמאור פנים, שהיציאה החוצה לא קשורה לאיכות השירה של הזמרת, אלא זה פשוט עניין הלכתי (אולי אתה, אלישיב, תתנדב לקחת על עצמך את המשימה). כל בר דעת מבין, כי המצב הזה הוא סוג מאוד לא בריא של שותפות. אם כבר, אז יותר בכיוון של דיכוי, וזה דווקא כן מסכן את הלכידות הצה"לית.
האמת הפוכה לגמרי. דווקא החיילים היוצאים מטקס של שירת נשים, הם אלה הרוצים שצה"ל יהיה חזק ומלוכד, כדי שיוכל לעמוד בגבורה במשימות האמיתיות שלו. כדי שיוכל להגן על עם ישראל וארץ ישראל, מפני האויבים שמבחוץ. החיילים האלה גם מאמינים, כי אפשר להגיע לשותפות אמיתית עם שאר עם ישראל, ולא מסתפקים במערכת יחסים משובשת. הם גם בעד שהמערכת הצבאית תוכל להכיל בתוכה את הציבור החרדי, שזהו אינטרס ביטחוני ברור, שלפעמים המטכ"ל קצת שוכח. ובשעת מבחן, החיילים האלה יתייצבו ראשונים, לעשות את מה שנדרש, כדי להגן על המדינה.
ועוד נקודה אחרונה, זה תמיד לא יפה להוציא שם רע על אנשים טובים, ולטעון כלפיהם שהם אינם נושאים בעול עם הציבור. אבל במקרה הזה אני יכול קצת להרגיע. אצלנו בישיבה לא מחפשים פידבק מפובליציסטים קלי דעת, ולכן גם לא מתרגשים כשמגיעות תגובות שליליות מאנשים כאלה. הנושאים האלה דורשים בירור רציני, לא עקיצות קטנוניות.
הכותבת הוא תלמיד בישיבת הר ברכה