האם באמת ניצחנו את היוונים? ההישג הגדול של היהדות במאבקה נגד ההלניזם, היה עצם הישרדותה, והצלחתם של היהודים לשמור על זהותם הדתית כנגד ההשפעה הזרה. אולם התרבות היוונית לא נעלמה מהעולם עם שחרורה של יהודה מהשלטון הסלווקי. יוון, יותר מכל ממלכה או תרבות אחרת, הטביעה את חותמה על ההיסטוריה האנושית, והשפעתה התרבותית העצומה ניכרת בתחומים רבים של חיינו עד היום הזה, החל מאומנות וכלה במדעים.
אחת מהיצירות רבות ההשפעה ביותר של היוונים, היא הפילוסופיה. סוקרטס, אפלטון ואריסטו, הניחו את יסודותיה של החשיבה הפילוסופית, עליהם נבנו במשך הדורות כל השיטות והזרמים השונים של החשיבה המערבית. לא לחינם אמר הפילוסוף בן המאה הקודמת, אלפרד נורת' ווייטהד, ש"כל הפילוסופיה המודרנית היא הערות שוליים לאפלטון".
וכמובן שהשפעה פילוסופית זו לא הצטמצמה למחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות. לא רק שאי אפשר כיום ללמוד פילוסופיה בלי להיות מושפע מאריסטו - גם אי אפשר ללמוד מחשבת ישראל, בלי ללמוד תוך כדי כך את הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, במודע או שלא במודע. גדולי רבותינו הראשונים, שכתבו את ספרי מחשבת ישראל היסודיים ביותר - רס"ג, ריה"ל, רבנו בחיי, וכמובן הרמב"ם - חיו באווירה בה הפילוסופיה היוונית נחשבה למדע מדויק ובלתי מעורער, וכל אחד מהם הושפע ממנה בדרכו שלו, וניסה לגשר בינה לבין היהדות. כתוצאה מכך הפכו כמה מהרעיונות האריסטוטליים לנכסי צאן ברזל של מחשבת ישראל, עד כדי כך שגם הוגים שביקרו בחריפות את גישתו של המורה נבוכים למשל, כמו המהר"ל או ר' נחמן מברסלב - השתמשו בעצמם בהנחות וטיעונים מבית מדרשו של אריסטו, לפעמים בלי להיות מודעים לכך (כמו האבחנה בין חומר לצורה אצל המהר"ל, או חלוקת הטבע לארבעת היסודות אצל ר' נחמן מברסלב). המצב כיום הוא, שלא משנה לאיזה זרם אתה שייך; גם אם למדת בישיבה החרדית השמרנית ביותר, אם פתחת אי פעם ספר מחשבה או חסידות - קרוב לוודאי שספגת משהו מאריסטו, ודווקא בנושאים המהותיים ביותר של האמונה. אירוני בהחלט.
אבל באופן פרדוקסאלי, בעוד עולם המחשבה המערבי המשיך והתקדם, כשהוא משאיר את אריסטו ומשנתו הרחק מאחור - הרי שהפילוסופיה היהודית הגיעה אל קיצה אי שם בשלהי ימי הביניים. להוציא חריגים מעטים, כמו הרי"ד סולובייצ'יק, לא קמו במשך מאות השנים האחרונות פילוסופים יהודים מקוריים שהציגו התמודדות ביקורתית ומלומדת עם הפילוסופיה המודרנית. התוצאה היא, שתחום הפילוסופיה מסור כיום בידיהם האקדמאיות של הוגים שעל פי רוב אינם בדיוק שלומי אמוני ישראל, בעוד שבעולם התורני ובישיבות מדשדשים עדיין אי שם בסביבות מורה הנבוכים. וללמוד פילוסופיה או תיאולוגיה בימינו מתוך הרמב"ם, זה כמו בדיוק ללמוד פיזיקה מכתבי אריסטו - חומר קריאה מעניין אולי, אבל כמעט ולא שימושי.
אל תשלו את עצמכם שזה לא חשוב. בוגר ישיבה שמלא את כרסו ש"ס ופוסקים, כוזרי ומהר"ל, וייצא החוצה אל העולם הגדול, לאקדמיה או אפילו רק לאינטרנט - יעמוד חסר אונים מול הטיעונים הפילוסופיים המעודכנים הנמצאים בידיהם של אתיאיסטים, כופרים ומחזירים-בשאלה למיניהם. ההוכחות של הכוזרי ושל הרמב"ם על מציאות האל, ייראו לעומתם כמו אביר מימי הביניים אל מול טנק מרכבה. הדוקינס החובבני הראשון שייתקל באותו אברך, יכריע אותו לקרשים ללא מענה בפיו. וכך נופלים ונכשלים רבים וטובים מבחורינו, באין מי שילמד אותם איך להתמודד ברצינות עם המחשבה המודרנית והפוסט-מודרנית.
אחד מידידיי כתב השבוע בפייסבוק שלו, שלא די לשאול למה לא צמח רבי עקיבא איגר בציבור הדתי לאומי - עלינו לשאול את עצמנו למה לא צמחו אצלנו גם אלווין פלנטינגה, רוברט אדמס ופול קופן משלנו? למה רק אצל הנוצרים אפשר למצוא פילוסופים מוכשרים ביותר, וכתבי עת עדכניים העוסקים בתיאולוגיה ופילוסופיה דתית, ומתמודדים בצורה מקצועית עם טענות הכפירה למיניהן? האם לא הגיע הזמן שנבין, שלא את כל השאלות באמונה אפשר לפתור באמצעות כמה ניגוני קרליבך וגיטרה?
ניצחנו את היוונים פעם אחת, וירשנו מהם את הפילוסופיה שלהם. אם אנחנו רוצים לנצח את מחליפיהם המודרניים, עלינו לקחת גם מהם את הכלים שלהם, וללמוד להשתמש בהם לטובתנו.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן. לבלוג האישי של משה רט.