תקיפת החיילים החרדים השבוע בשכונת מאה שערים, היתה רק ביטוי לתחושת הרחוב החרדי שנאבק כבר חודשים כנגד "גזרת הגיוס".
כשלכולם ברור שאף חרדי לא יתגייס בגלל חוק כזה או אחר, נהנים קבוצות שונות באוכלוסיה החרדית מעדנה, כמוה לא חשו זה זמן רב. הזהרו: הישות הציונית גוזרת על בננו ואוסרת עליהם ללמוד תורה. הנה הם רוצים לגעת בפך השמן. מעטים מול רבים. צדיקים מול רשעים. גוועלד.
בהתרחשות כזו הקבוצות האנטי ציוניות האקטיביות מצליחות לגרור אחריהם מחנה שלם, שכבר שכח שה"ציונים" הם האויב. החייל הישראלי שהיה עד לא מכבר "שומר ישראל", הפך לקלגס הציוני - כשהגרוע ביותר הוא החרד"ק - "חרדי קל דעת". ביטוי גנאי שנתפס בקמפיין של החודשים האחרונים, הלא הוא ה"חייל החרדי".
האחראי המרכזי על קמפיין החרד“קים הוא יאיר לפיד, שבפופוליזם חסר אחריות הצליח להעלות לסדר היום "ששוויון בנטל" הוא המטרה. מי שגדל והתחנך בתל אביב ובלונדון, באמת חושב ששוויון בנטל זה לפני הכל. לפני הזכות להתפרנס בכבוד, לפני הזכות למגורים ראויים. לפני הזכות לחיות באמונתך - ולכבד את האחר. שוויון עכשיו.
הוא צודק יאיר לפיד, החרדים קנו את שנאת הרחוב בצדק - רבים גם הצביעו ללפיד בשל כך. הציבור הישראלי מסתובב עם בטן מלאה על קבוצה גדולה, ויש לו אפשרות לבחור - לשלב או לנתק. לחפש פתרון או להתנקם. נכון להיום כולנו מפסידים.
התהליך ההדרגתי של השתלבות החרדים בחברה בעשור האחרון, נפסק בבת אחת לטובת התכנסות החרדים סביב קבוצות קיצוניות שמגינות עליהם מפני הגזרות הציוניות - גזרות הצאר ניקולאי משתלבות עם גזרות יוון רומי, ובעת כזו לקבוצות הסיקריקים ולדמיהם - יש הצלחה.
החייל החרדי, שנמצא בשוליים של החברה שלו ושל החברה הישראלית - מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי. במצב הנוכחי, גם אם יחידות מיוחדות של שוטרים יעצרו מאות חרדים שמסיתים נגד חיילים חרדים, אף חרדי כבר לא ירצה להתגייס ולשים את עצמו במצב כזה. ההתבדלות תהודק והקיטוב יגבר.
אסור לומר נואש. עדיין אפשר לתקן. צריך לחכות עם חוק הגיוס, לימים שבהם יהיה אפשר לדבר. וכן, לתת גם לצד השני "לנצח" - כדי שבתהליך מדורג כולנו נרוויח. לחשוב עוד איך עוזרים לחרדים לצאת ממעגל העוני, ומהתלות הכלכלית ב"כוללים". ולזכור ששירות בצבא הוא לא נטל - הוא זכות שאלפיים שנה חלמנו עליה. וכן, יש ציבורים שלוקח להם יותר זמן לחלום חלום ולהגשים אותו.
ערב תשעה באב, אנחנו מוצאים עצמנו במצב שבו המרחק בין קבוצות שונות בעם היהודי עצום, ונראה שלא ניתן לגישור. קבוצות של "דתיים" ו"חילונים" יפגשו בערבים שונים שבהם "לא לומדים תורה" לדבר על הצורך בשוויון, ועל כמה אנחנו בסדר. החרדים לא ישבו איתם - בטח שלא בערב ט' באב. אולי בגלל דווקא עכשיו, כשכולם מרגישים כל-כך צודקים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה שמהדהדת כבר יותר מאלפיים שנה - אֵיכָה?
הכותב הינו מנהל ”עמי“, אולפני גיור מבית אור עציון