דעה: למה נשים אינן פוסקות?

איגוד רבני 'בית הלל' הוציא נייר עמדה הטוען שאין שום מניעה שנשים תהיינה פוסקות הלכה. לא כאן המקום לערוך דיונים הלכתיים, אך העובדה היא שדעתם של רבים מן גדולי הפוסקים, שאת תורתם שותים חברי בית הלל ואת תשובותיהם הם מצטטים בעקביות, אינה נוחה מן העובדה שאישה תהיה פוסקת. לא מדובר על מורת הוראה, המצטטת לשואלת את הפסק של מרן הרב עובדיה זצ''ל, אלא על פוסקת המחדשת הלכה באתגר הלכתי שהתעורר בדורנו.

כל אדם חושב חייב לשאול את עצמו - למה לא, באמת? למה נשים יכולות להיות מהנדסות, מנהלות בנקים ואף חברות כנסת, אך בכל זאת רבנים רבים לא יתמכו במושג 'פוסקת הלכה'? אפשר לטעון שזו שמרנות עבשה, אפשר גם לומר שחוששים מבעיות צניעות, אך זה לא מניח את הדעת. חייב להיות הסבר הגיוני למה הכול כן, אך הלכה לא?

אני רוצה לנסות להציע הסבר לכך, אך בלי קשר אליו אני חושב שבכל מקום בו ישנו קונצנזוס בין גדולי הפוסקים כדאי לנו לנסות להתאמץ להבין למה. גם אם אין סעיף בשולחן ערוך שאוסר, יש לגדולי הדור מומחיות רבה בהאזנה לרוח ההלכה, מומחיות שכדאי להתאמץ להבין מה עומד מאחוריה.

הרב סולובייצ'יק, לא ממש הוגה חרדי קלאסי, תיאר במסה מופלאה את עצמאותה של ההלכה. לשיטתו של הגרי''ד, שום גורם חיצוני, פסיכולוגי, סוציולוגי או היסטורי, אינו יכול להשפיע על פסיקת ההלכה: "'ההלכה אינה צריכה לשקף את אופי בעל ההלכה, ואין שינויי מצבים או מערכות היסטוריות מטביעים את צורתם עליה. היא חשיבה צרופה, מזוקקת משורשים נפשיים" (דברי הגות והערכה עמוד 77).

ייתכן שגדולי הפוסקים סבורים שאישה, מעצם טבעה, אינה בנויה לעשות הפרדה שכזו. אין בזה פחיתות או חסרון, אלא עובדה. האישה תופסת את ההלכה כאורגניזם אחד של שכל ורגש, סברות ותחושות, והיא לא מוכנה, כמעט לא יכולה, להפריד ביניהם. אמנם ישנן נשים המסוגלות לבצע ניתוחים מעין אלו בהצלחה רבה לא פחות מאף גבר, אך העובדה שהן מיעוט לא מאפשרת להלכה להכיר בישות הנקראת 'פוסקת הלכה'.

לכן החשש שפסיקת ההלכה אצל הנשים תושפע יתר על המידה מהשקפת עולמן והתחושה ש'כך ודאי חייב להיות', הוא גדול יותר מהרגיל. כמובן שצריך לסייג ולומר שפוסק אינו איש קר רוח, המתעלם ממצוקת השואל. גם ההלכה עצמה מכילה כמובן ערכים רבים של כבוד האדם, צער הבריות, וכיוצא באלו. אך הפוסק אמור להכניס את כל השיקולים הללו למעבדה, ועל פיהם לפסוק. להבין שמי שנותן את המשקל הנכון לכל תחושה או השקפת עולם זה אך ורק ההלכה, ולא הדעה האישית של הפוסק, הנגזרת מהשקפת עולם שלא תמיד התעצבה רק מתוך עולמה של ההלכה.

ממילא מובן, מדוע נשים יכולות למלא בהצלחה כל תפקיד שבעולם אך לא מומלץ שהן יפסקו הלכה בשאלות מתחדשות. ''ההלכה אינה צריכה לשקף את אופי בעל ההלכה'', כמו שכתב הגרי''ד, וכיוון שכל הטבע הנשי מתמרד כנגד ההפרדה הזו, בין שכל לרגש, בין סברה לתחושה, לכן החשש שפסיקת ההלכה תושפע מגורם חיצוני הוא גדול מספיק כדי למנוע מנשים להיות פוסקות הלכה.