הרב רונן לוביץ קרא אמש בכיפה, לא לאמץ את גישת הישיבות הקטנות לכלל הציבור. תמצית טענתו היא ש'רק תורה' היא מידה ליחידי סגולה והשאר צריכים ללמוד מקצוע שיפרנסם בכבוד וגם יפתח את מדינת ישראל. קשה להתווכח עם טענה זו. "בוודאי מידת כל אדם ללמוד תורה עם המלאכה שיתפרנס ממנה" (פני יהושע קידושין פ''ב ע''א, מובא בשו''ת יחווה דעת חלק ה' סימן נ''ו), ורק מי שנפשו חשקה בתורה והוא מוכשר לכך, צריך לשקוע כל ימיו רק בתורה.
אך דומני שהדיון ההלכתי וההגותי בשאלת מינון לומדי התורה, אינו רלוונטי כלל לנושא של ישיבה קטנה בימינו, וזאת משתי סיבות. ראשית, ברוב הישיבות הקטנות הלאומיות התלמידים עושים בגרות, שמאפשרת להם אחר כך ללמוד מקצוע. כיום הפסיכומטרי תופס מקום משמעותי יותר, וגם המכללות, בהן מספיקה בגרות מינימלית, פורחות ומשגשגות. לכן ניתן ללמוד בישיבה קטנה ובכל זאת לא להישאר לנצח במסגרת 'רק תורה' אלא לשלב בהמשך החיים, כפי הצורך, מקצוע שיכבד את בעליו וגם יפתח את מדינת ישראל.
אך הנתון המרכזי שהשתנה בדורנו, הוא ההכרח בלימוד תורה מאסיבי בתקופת הנעורים כדי להישאר ירא שמים. השאלה היא לא מי יהיה תלמיד חכם, מי יצא מהישיבה תיכונית כשהוא יודע ללמוד דף גמרא כמו שצריך, או איך נמנע מצב מביש בו הידע התורני של שביעיסט ממוצע לא מתקרב לעשירית מהידע של בן גילו החרדי. השאלה היא יראת שמים במובן הבסיסי ביותר.
המציאות מוכיחה שלא מעט מבוגרי הישיבות תיכוניות, אינם יוצאים עם מטען רוחני מספיק כדי לתחזק חיים שלמים של קיום מצוות קלה כבחמורה. אמנם רבים הולכים לישיבת הסדר 'להתחזק', אך ההסדר היא תקופה קצרה, כשהצבא קוטעה באמצעה, ולאחר מכן ממשיך 'היהודי האידיאלי' של הרב לוביץ, לאוניברסיטה. שם האתגרים הרוחניים ממשיכים לאפוף אותו, וחסרון הבסיס התורני המוצק מורגש באופן בולט.
בדורנו בו הפריצות רבה, בו החטאים זמינים מאי פעם, קשה עד בלתי אפשרי לצפות מנער שיתמודד לבדו עם כל הניסיונות שדורנו מייצר, מבלי לספק לו מטען רוחני משמעותי. רק לימוד תורה אינטנסיבי, מלווה בלימוד אמונה טהור, יכול לצמצם מצב עגום בו חלק לא קטן מבוגרי הישיבות התיכוניות אינם שומרים תורה ומצוות באופן מוחלט.
כיום לימוד התורה נחוץ לא בשביל להיות תלמיד חכם, אלא כדי להיות ירא שמים! כמובן שלא כל בוגר ישיבה קטנה הוא ירא שמים מזוקק, ולא כל בוגר ישיבה תיכונית הוא דתל''ש, אך קשה להתווכח עם הנתונים העולים מן השטח, על פיהם הסיכוי להישאר ירא שמים גדול הרבה יותר בישיבה קטנה.
לכן אני חושב שכדאי לדון על פורמט דומה לישיבות קטנות שיתאים לכלל הציבור. בגלל שגם בוגרי ישיבות קטנות יכולים ללמוד לאחר מכן מקצוע, ובגלל שהצורך בלימוד תורה אינטנסיבי בטהרה נחוץ היום יותר מאי פעם. התורה תהיה העיקר, החינוך ליראת שמים יעמוד בראש סדר העדיפויות ולא תעודת הבגרות, אך לצד זאת יימצאו דרכים לעשות בגרות באופן שיאפשר לאי אלו מתלמידי הישיבה שיחליטו לא להמשיך כל ימיהם בתורה, להתפרנס בכבוד ולפתח את המדינה כראוי.
דומה שהרב לוביץ שליט''א יתקשה להתווכח עם הטענה שהרב קוק היה מעדיף פורמט שכזה, על פני ישיבה תיכונית ממוצעת בימינו.