ושוב. ושוב עולה לכותרות השתלחות של אחד הרבנים החרדיים ברבני הציונות הדתית. למרבה הצער, לראות את שמו של הרב סתיו בין המותקפים כבר התקשורת התרגלה, אבל כעת גם הרב שטרן בין הנעלבים ואינם עולבים. הרב שטרן, בוגר ישיבת מרכז הרב וראש מכון הלכה ברורה, רב העיר ירושלים, מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, לא פחות ולא יותר.
אפשר שוב לצאת ולהגן על הרבנים הכל כך ראויים הללו, אלו שמשרתים בקודש, בעלי הסמכות מהרבנות הראשית ורבני עיר בפועל. מנהיגי קהילות ומרביצי תורה. אותם רבנים שמוסרים נפשם בשביל עם ישראל. אבל הכל כבר נאמר ונכתב בסיבוב הקודם, ואם לא בקודם אז בזה שלפניו, ואם לא בנוכחי אז בהתקפה חסרת הרסן הבאה.
אפשר גם שוב לבא ולכתוב על המחלוקות בהלכה. כיצד מנהלים מחלוקת, ומה היחס הראוי לדעות החולקות. אפשר גם לדבר על קולא וחומרא, והכח דהיתירא עדיף, שכל כך מפורסם, מבית מדרשו של מרן. ולא נסתם הגולל על הדיון בנושא הגיור ודברי הרמב"ם שמודיעים את הגר מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, וגדר קבלות מצוות, והמציאות הקשה בימינו של ישראלים רבים החיים בקרבנו שאינם יהודים על פי ההלכה ועוד ועוד.
אבל לא על כך לדבר באנו, שכן בטננו שבעה מהם. כל שרצינו להזכיר לכלל רבני הציונות הדתית, ולא משנה מאיזה זרם הם, את העובדה הקשה: הרבנים החרדים לא סופרים אתכם. הם לא מכירים בגדולתכם, לא בישיבותיכם ולא ברבנים שלכם. גם לאחר הסערה הקודמת כשנעשה ניסיון לעשות סולחה בין רבני הציונות הדתית לרבני ש"ס וגם לאחרונה עם הקמת הרשימה המאחדת את כל הכיפות, ראינו בכירי רבנים של הציונות הדתית שבאים למשרדיהם ולחדרם של רבנים חרדים ואדמו"רים כדי לעשות סולחה, כדי להתקרב. סלחו לי רבותיי, אבל מדוע גם לא ראינו רב מהזרם החרדי בא למשרדו של הרב בעל הכיפה הסרוגה?
אין כאן עניין של כבוד כמו זה שבין ישעיהו הנביא וחזקיהו המלך, אלא דבר בהרבה יותר בסיסי - הכרה ולגיטימציה. כאשר בציונות הדתית מקדמים מפלגה שסיסמתה "כל הכיפות" אבל במגזר החרדי מצנזרים את הכיפה הסרוגה, את דגל ישראל וטוענים שהמפלגה תחזק את הציבור החרדי, זה מעיד ש"אנחנו" ו"הם" לא מדברים באותה שפה. כל הכיפות לא מעניין אותם. החשיבה שלהם היא מגזרית ושמה תישאר. לכל היותר הם ישתמשו בכיפה הסרוגה כדי למשוך עוד מנדט או כדי לצבור כוח פוליטי, אבל אין כאן באמת הכרה.
באותו האופן, רבני הציונות הדתית יביאו בפסקי ההלכה שלהם את כל הדעות, גם רבנים חרדים מובהקים; אבל הרבנים החרדים מעולם לא יעלו את שמו של רב פוסק ציוני דתי על דל שפתיהם. הרבנים רבינוביץ', אריאל או ליאור פשוט אינם נספרים אצלם.
המסקנה שלי היא לא שצריך להתחיל להחרים את החרדים. ממש לא. יש לשמוע את האמת ממי שאמרה ולא להתייחס לגופו של אמרם. אבל אני כן מצפה לזקיפות קומה. כן לביטחון עצמי. שכציבור שמאמין בעצמו ובדרכו לא נתלהב מכל רב חרדי שמפנה חיוך כלפי הציונות הדתית וניתן לו כותרות. שלא נזדנב לישיבותיהם ומשרדיהם ונרדוף אחרי סולחה כאשר הם לא מפסיקים להשמיץ ולזלזל. איננו זקוקים ללגיטימציה שלהם ולא להכרה שלהם. יש לנו מספיק גדולים ותלמידי חכמים מובהקים משלנו.
ובדיוק מאותה סיבה שאיננו צריכים להתלהב מהארת פנים שלהם, כך גם לא צריך להיפגע מכל מה שהם אומרים. אז אמרו 'עמלק', אז השמיצו רבנים. מי שבטוח בעצמו לא נבהל ולא נפגע ואולי אפילו מגחך לעצמו על השיח הרדוד ועל השטחיות. שימשיכו בשלהם. האמת תורה דרכה.