בימים הקרובים המו"מ הקואליציוני שהתחיל עוד לפני קבלת התוצאות הסופיות, צפוי לעלות הילוך. למפלגות השונות מגוון שיקולים ותמרונים שנועדו להשיג את התיקים שהם גם היוקרתיים ביותר ושגם יאפשרו להן לבטא היטב את האידיאולוגיה שלהן, ולהראות לציבור את ה'ערך המוסף' שהופך דווקא אותן למצרך חיוני לחברה הישראלית בממשלה. הבחירה של כל מפלגה על אלו תיקים להתעקש בכל הכוח ועל אלו תיקים לוותר מהווה אינדיקציה לתפיסה העצמית של המפלגה - באלו תחומים חשוב לה לפעול במיוחד.
השאלה המעניינת היא אלו תיקים יהיו בידי הציונות הדתית לאור תוצאות הבחירות. השאלה נוגעת לציונות הדתית, ולא רק לבית היהודי. נפתלי בנט ואילת שקד ציינו בצדק, אחרי שפורסמו התוצאות, שציבור גדול של הציבור הציוני דתי, כולל ציבור שחלקו הגדול מזדהה יותר עם הבית היהודי, הצביע לליכוד כדי להבטיח את נצחון המחנה הלאומי. אם כן, כיום יש ציבור ציוני דתי גדול בשתי מפלגות עיקריות: הבית היהודי והליכוד. אלו תפקידים ביצועיים צריכים לקבל נציגי הציבור הציוני דתי, כדי לבטא את הערך המוסף של הציבור הזה?
דומה שאין חולק שיש גישה ציונית דתית ייחודית לנושא שירותי הדת. מאז ומעולם המשרד לשירותי דת מעניין שתי גישות אידיאולוגיות - הגישה הציונית דתית והגישה החרדית. סיפור שמדגים את השוני פגשתי כאשר הייתי פעיל במאמץ בירושלים להביא למינויו של הרב אריה שטרן: התקיימה פגישה עם פוליטיקאי חרדי, במטרה לברר אם סיעתו תסכים לתמוך ברב שטרן. אותו פוליטיקאי הודיע ללא כל גמגום שמבחינתם משרות רבנות הם תקנים פוליטיים, ואף אם אנחנו צודקים כאשר אנחנו אומרים שהרב שטרן הוא תלמיד חכם גדול וראוי, הם מעוניינים להביא למינוי של מישהו 'משלהם', ולכן הדבר לא עומד על הפרק. המשרד לשירותי הדת בשנים הארוכות שהיה בשליטת ש"ס הפך לשם נרדף בציבוריות הישראלית לכל מה שמסואב בחיבור בין דת ומדינה. את הטראומה שהשאירה התקופה הארוכה של ש"ס, ניסה הרב אלי בן דהן למחוק בתקופה שהיה אמון על משרד הדתות, בעזרת הארת פנים, ניהול תקין והתנהלות עניינית הזוכה לשבחים רבים. הגישה הציונית דתית אינה רואה במשרות רבנות תקנים פוליטיים בלבד, הרב אלי בן דהן תמך גם במועמדותו של הרב עמאר לרבנות ירושלים, אף שהרב שמואל אליהו, ידידו ומקורבו של הרב בן דהן התמודד אף הוא. היה ניסיון כן להביא רבנות שתתאים לציבור שנזקק לשירותי הרבנות הללו. חשוב להזכיר שמעט לפני הבחירות כמעט מונו 15 דיינים חדשים. בעקבות הבחירות הדבר נדחה. כבר אז, כאשר משרד הדתות היה אצל הבית היהודי, עלו טענות שבלי קשרים קשה מאד להתמנות למשרת דיינות. מה יקרה אם מינוי הדיינים יקרה בכנסת הבאה תחת מפלגה המוכרת במינוי מקורבים לתפקידי רבנות ודיינות? אם אתם תוהים מה התשובה לשאלה הזאת, בדקו מי מכהנים כרבני העיר באר-שבע ופתח-תקווה. אולי מדובר רק בצירוף מקרים, אבל מדובר באחיו של אריה דרעי ובאחיו של אריאל אטיאס. זהות הדיינים החדשים שימונו תשפיע לאורך שנים רבות על האופן שבו הציבור יתפוס את שירותי הדת בישראל, בפרט מכיוון שהם הכתובת לפתרון בעיות עגינות וסירוב גט הכואבות כל כך. אסור לתת לש"ס לחזור למשרד הדתות ולהרוס כל סיכוי לשירותי דת שהציבור היהודי הרחב ישמח בהם.
יש שני אנשים שצריכים להיות רגישים לנושא הזה במיוחד: נפתלי בנט וציפי חוטובלי. נפתלי בנט קצת שכח את מה שחשוב לציבור הציוני דתי כאשר ניסה לשריין את אלי אוחנה. אסור לבנט לקפוץ למשרד החוץ ולוותר לש"ס על משרד הדתות. אחד הדגלים הגדולים של בנט היה יהדות שפונה לכל הציבור, מי שמאמין בדגל כזה באמת, חייב לעמוד על כך שהתיק לשירותי דת יהיה בידיים ציוניות דתיות. ציפי חוטובלי פנתה לציבור הציוני דתי בקריאה למצוא בליכוד את ביתם הפוליטי. היא הצליחה. רבים בציבור הציוני דתי הצביעו לליכוד. כעת הציבור הזה מחכה לראות האם הליכוד ימהר ויעביר את נושאי הדת לחרדים, כפי שעשה מאז ומעולם, או שהפעם ירגיש שהוא הבית של חלק רחב בציונות הדתית, ויבין שעליו לדרוש שהמשרד לשירותי דת ישאר בידיים ציוניות, תוך מוכנות לפצות את ש"ס בתיקים אחרים. כאשר נראה מה ידרשו הליכוד והבית היהודי במו"מ הקואליציוני, נדע האם עכשיו יש לציונות הדתית שני בתים פוליטיים, או אולי בקושי אחד.