כל מוצר חדש בשוק, סטרטאפ, אוכל, כלי הנגשה וכו' הומצאו על מנת להקל לנו על החיים. לפחות ככה מפרסמים אותם. לדוגמה, למה מפרסמים סמארטפונים? מה היה רע בפלאפונים הישנים, שלא לדבר על טלפון רגיל? מכרו לנו שזה יעזור לנו, יקל עלינו, ישדרג את החיים שלנו וכו'. אנחנו הצרכנים, בודקים בסופו של דבר האם הרעיון החדש מתאים לנו. האם כדאי לנו לאמץ את הדבר החדש. הבחירה בידנו. זה דבר מקובל בעולם החופשי, אדם מפרסם את מה שהוא רוצה להציע והצרכן עושה את החישובים שלו. על הדרך בכל מיני טכניקות מגוונת של פרסומיים וקופירייטרים מנסים להחדיר לנו את המסר שהדבר כדאי. זה יכול להיות בבדיחה, אישה יפה, או כל דבר אחר. המסר הוא אותו מסר, יש פה משהו שאני רוצה שגם לך יהיה אותו, לפעמים גם אם זה עולה כסף.
על כל האמור כנראה שאף אחד לא יכול להתווכח. אפילו יגידו שזה מאוד מבורך. אז אולי שמשהו סוף סוף יסביר לי למה זה לא נחשב מיסיון? מיסיון היא מילת גנאי בחברה הישראלית, אבל למה היא קשורה רק לדברים של דת. אם חבדניק שואל משהו ברחוב עם הוא רוצה להניח תפילין הוא מיסיונר, אם נערה מחלקת נרות שבת לעוברות אורח בשוק, היא מסיונרית. אבל בעצם מה ההבדל? כנראה שאותה בחורה שמחלקת נרות שבת מדליקה נרות שבת והיא מרגישה שזה עושה לה משהו טוב, משהו מיוחד, אז כמו קוקה קולה, ביסלי או במבה, היא מחלקת את זה לנשים במטרה לתת להם את האפשרות ליהנות מזה. וכן כן אולי היא גם רוצה לגרום לאדם לשנות את אורח חייו בצורה מסוימת כמו צמחונים או טבעונים וזה עוד לפני שדברנו על עמדות שכנוע פוליטיות שבזמן הקרוב יצוצו לנו בכל פינה ברחוב.
'שישי ישראלי' היא דוגמה טובה, אנשים החליטו שהם רוצים לקדם ערך של קידוש בליל שבת. הם עשו קמפיין במטרה להסביר למה כדאי לאנשים לאמץ את הקידוש לאורח החיים שלהם. אפשר לבקר את דרכי הפעולה של משרד הפרסום ואת צורת ההסברה שלהם. כמו שאפשר לבקר פרסומת של כל דבר אחר. לי אישית מפריע יותר קידום של מוצר או רעיון על בסיס אישה יפה, אבל אני מבין שיש לא מעט אנשים שלא חושבים כמוני. אבל בואו נודה על האמת, אנשים לא מבקרים את הקמפיין של 'שישי ישראלי' אלא את הרעיון שהם רוצים לקדם כלומר את הקידוש כי זה מריח כמו כפייה דתית. אני לא הייתי עושה קמפיין לקידוש בערב שבת בצורה הזו. זו דעתי מהרבה סיבות, אבל אני מכבד את מי שהחליט שזו הצורה שהוא רוצה לעשות. רק בבקשה בואו לא נשתמש במילה מיסיון. אם הם מיסיונרים אז כל פרסום אחר בשוק מיסיונר באותה מידה. ככה אנחנו חיים היום. וגם לדת יש זכות להיכנס לעולם הזה הפרסום והשכנוע. מי שרוצה ייקח, מי שלא, לא, מי שרוצה יבקר, אבל הכל צריך להיכלל בחופש הביטוי והשכנוע.
הכותב הוא מנהל מיזם 'שבת ישראלית'