הערבים מרשים לעצמם לירות רקטות ולרצוח בחורים, כי הם יודעים מראש בדיוק מה תהיה התגובה של צה"ל. הערבים יודעים שהתגובה של ישראל תהיה מאופקת, שקולה ומידתית. הערבים יודעים שישראל היא מדינה אחראית, והיא לא תרצה להסלים את המאבק. הערבים יודעים שישראל היא מדינה מתקדמת ונאורה, ולכן היא לא תכאיב לעם הערבי ולא תכה אותו מכה כואבת מתחת לחגורה. הערבים יודעים מראש שישראל מדינה מתחשבת, והיא לא תתן מכות מסוג שאינו מקובל. הערבים יודעים מראש שהעולם ימחל לחמאס על רצח חפים מפשע, כי זה הטבע הערבי, אבל הישראלים עצמם לא ימחלו לישראל על חיסול ללא משפט של מאות טרוריסטים שדם על ידיהם. הערבים יודעים שגם אם ישראל תשתלט על שטח שברשותם, בסוף היא תצא משם, ושגם אם ישראל תעצור את אנשיהם, בסוף היא תשחרר אותם.
את כל הדברים האלה לקחו הערבים בחשבון. לכן הם מרשים לעצמם לחטוף ולרצוח יהודים, ולכן הם מרשים לעצמם לירות רקטות. מראש הם עושים חשבון שהמחיר שווה.
גם האוכלוסייה הערבית בארץ יודעת שהיא יכולה להזדהות בגלוי עם הרוצחים מהחמאס, ולזקוף שלש אצבעות. הישראלים לא יענישו אותם כי הם לא מענישים אזרחים. רק הישראלים חייבים תמיד להיות יותר פראיירים מהארכיפראייר ולהתבייש במה שעשו כמה יהודים בודדים.
בקצור: פראייר נשאר פראייר. כל השכונה רוכבת על גבו.
אז עכשו סוף סוף צה"ל הולך להכנס בהם בלי חשבון?
הלוואי הלוואי. אבל לצערי כנראה צה"ל הולך להיכנס בהם עם הרבה חשבון, הרבה בג"ץ והרבה בצלם. צה"ל הולך בעקר לעשות רעש.
בשבוע שעבר גברו הקולות הקוראים לנקמה. וזה מאד מדאיג כמה אנשים בממשלה. תבינו. יש אנשים שממש סבלו כאן בשבועיים וחצי שבהם הנערים היו נעדרים. כל עוד הנערים היו נעדרים, נאלצו אותם יהודים להדחיק את רגשותיהם, ולהזדהות, לא עלינו, עם הצד היהודי.
אמנם ידוע שהיהודים הם מאד מסוכנים. אבל באותם שבועיים וחצי האחרונים היה קשה להגיד את זה. אבל ברוך השם, המצב השתפר פלאים. יהודים התחילו לקרוא לנקמה. סוף סוף אפשר לראות כמה רעים ומסוכנים היהודים. היהודים המסוכנים קוראים לנקמה.
ומי שמעז להביע את דעתו בעד נקמה - הוא איש מסוכן מאד. לכן אפשר סוף סוף לנשום לרווחה. אפשר לשחרר את כל הרגשות שהיו כלואים שבועיים, להפסיק לגנות את החמאסניקים הנחמדים, ולשוב ולרדוף את האויב האמיתי והמסוכן באמת: את היהודים המסיתים לנקמה.
לכן צריך להבהיר נקודה אחת חשובה: מי שקורא לממשלה לנקום, מי שקורא לצבא לנקום, מי שקורא לעם לנקום, הוא ודאי לא פושע ולא מסית. הוא אזרח שמביע את דעתו הפוליטית בשאלה כיצד הממשלה צריכה לנהוג. זכותו וחובתו האזרחית של כל אזרח להביע את דעתו הפוליטית.
אפילו חייל שמביע את דעתו, ומתחנן בפני הממשלה שתשלח אותו לנקום, הוא לא תופעה שלילית. חייל צריך להגדיל ראש, ולהציע לדרג המדיני לשלוח אותו למבצעים. כל עוד הוא מבקש אישור מהדרג המדיני, הוא עושה את המעשה הנכון.
כי באמת, מי ינקום את דמם של ההרוגים אם לא צה"ל?
הנקמה היא רגש אנושי בריא מאד. לא רק שהוא לא הרסני, הוא אפילו הכרחי. בהמשך המאמר אולי נבין למה.
אז צה"ל יוצא לנקום?
כנראה לא ממש. צה"ל יוצא בעיקר לתת ליהודים את ההרגשה שעשינו משהו. כדי שהיהודים לא ידרשו עוד נקמה.
יהיה מבצע, אולי יסבלו קצת בעזה. אולי גם לנו יהיו נפגעים. ונחזור הביתה בהרגשה שזהו, נכנסנו בהם.
וגם אויבינו יחזרו לישון בשקט.
והערבים יודעים את זה. יודעים היטב. לכן לא יהיה אכפת להם לחטוף עוד יהודים ולירות עוד טילים.
כי גם אנחנו וגם הם היינו בסרט הזה עשרות פעמים. תמיד הערבים עשו צרות ליהודים, ותמיד היהודים החליטו להיות אחראים ולא לנקום כדי שלא להסלים את המצב. הערבים אף פעם לא לקחו על עצמם את האחריות לדאוג שהמצב לא יסלים. וכי למה להם לקחת אחריות כזאת, אם הם יודעים שיש פראייר אחר שתמיד ייקח אחריות? הם לא טיפשים.
הערבים ימשיכו לעשות לנו צרות, כי הם יודעים היטב שהם רק ירוויחו מזה, ולעולם לא יפסידו. נכון, לפעמים ישראל תעשה קצת רעש וצלצולים, תאסור כמה ערבים ותכנס לכמה ישובים ערבים. אבל הערבים לא דואגים. הם יודעים היטב שבסוף ישראל תשחרר את הערבים שאסרה ותצא מהערים שכבשה, ועוד תפצה את הערבים על הסבל. אז כדאי, לא?
הערבים יודעים שישראל היא מדינה נאורה שאינה פועלת לפי רגשות פרימיטיביים של נקמה. הערבים יודעים זאת ומנצלים זאת. הם ימשיכו עם הטרור כי ישראל תקפיד לא להכאיב להם. הם יודעים שכל תגובה ישראלית תהיה מידתית ושקולה, ושישראל לא תכאיב לאף אחד מתחת לחגורה. לכן כדאי להם להמשיך בטרור.
הם יודעים את זה, הם לקחו את זה בחשבון מראש.
בקיצור: הבנתם את ההיגיון ברגש האנושי הבריא הדורש נקמה?
גדולה נקמה, אמרו חז"ל, שניתנה בין שתי אותיות.
גביית מחיר מאויבינו
כבר כשהתחילו הטילים לנחות בדרום, תחילה בעקבות אוסלו ואח"כ בעקבות העקירה, ולאור ניסיונות פיגועים ביהודים, גברו הקולות הדורשים להודיע לאויבינו שדם יהודי לא יהיה הפקר, ושהם ישלמו מחיר מלא על דמו של יהודי. (אז עוד השתמשו במלים "תג מחיר" לפני שאלה היו מלים גסות). דם יהודי לא יהיה הפקר, טוענים הטוענים, ולכן צריכים אויבינו לדעת שעל כל פיגוע או ניסיון פיגוע יגבה מהם מחיר מלא וגבוה.
כלומר: מעתה דם יהודי איננו הפקר, אך אפשר לקנות אותו במחיר. פתחנו חנות מכולת. אצלנו אפשר לקנות דם יהודי לא בחינם, אלא במחיר מלא. לא סתם מלא אלא מלא ויקר. כדרכו של כל בעל מונופול שהוא היחיד המשווק את הסחורה. אנו יכולים לנצל את המונופול שלנו ולהצמיד תג מחיר גבוה מאד לכל טיפת דם יהודי ולכל ניסיון לשפכה. אך עדיין משמעות הדבר היא שאנו משווקים את הדם במחיר, וכל המעוניין בסחורה צריך לעשות את החשבון האם שווה לו לשלם את המחיר. אם הוא מוכן - הרי הסחורה עוברת לסוחר.
כדי שדם יהודי לא רק שלא יהיה הפקר, אלא שגם לא יהיה סחורה עוברת לסוחר, עלינו להעניש על כל ניסיון פיגוע הרבה מעבר לכל מחיר פרופורציונלי כלשהו. אם אנו מוצאים את עצמנו משתדלים להסביר למה התגובה שלנו מידתית, או פרופורציונלית, או עומדת ביחס כלשהו לניסיון הפיגוע, משמעות הדבר היא שאנו מסכימים לקביעה שיש מחיר לדם יהודי. כדי להרתיע את הטרור התגובה שלנו צריכה להיות בלי שום פרופורציה ושם קנה מידה המתאים לינסיון הפיגוע של האויב. התגובה חייבת להיות לא מדתית, לא פרופורציונלית, הרבה מעבר לכל תג מחיר, ובלי שום התאמה לאירוע שארע. בלי שום שאיפה להסביר למה התגובה שלנו לאירוע עומדת באיזשהו קנה מידה לאירוע עצמו.
כעם עצמאי וגאה, בל נרגיש שאנחנו צריכים להסביר למישהו בעולם למה התגובה שלנו מוצדקת. כל עוד מרחפת סכנה כלשהי על יהודי כלשהו, זכותנו לפעול כראות עינינו!
בלי מדתיות
צריך אפוא למחוק את המידתיות מצורת התגובה שלנו למעשי אויבינו. על כל ניסיון לפגוע בנו יש להכאיב לאויב ולהשפיל אותו בצורה שתוציא ממנו את החשק לנסות לפגוע שוב ביהודים או ביהודי. על כל ניסיון של העם הערבי ובניו לפגוע ביהודי, יש להכאיב לאויב ולהשפיל אותו מעבר לכל פרופורציה, ומעבר לכל תגובה שנחשבת לגיטימית ובגבולות חוקי המשחק המותרים. כי זה לא משחק, זה חיי יהודים. התגובה צריכה להיות מחוץ למה שנחשב מקובל וכשר. ולא, אדוני הקורא, אני לא מתכוון למה שחשבת שאני מתכוון כשקראת את המשפט הקודם. אני מתכוון לדבר הרבה יותר מכאיב, הרבה יותר משפיל, והחשוב מכל: הרבה יותר מרתיע. הבנת? מצוין, קח את מה שהבנת, הכפל אותו באלף, וזה מה שצריך לעשות לעם הערבי אם הוא יעשה ניסיון קל לפגוע ביהודי. רק כך יש סיכוי שהעם הערבי לא ינסה עוד לפגוע ביהודי.
וזאת יש לזכור: הנטייה שלנו לזלזל בערבים ולראות בהם פרמיטיביים היא בעוכרינו. הערבים לא טיפשים ולא פרימיטיביים. הם חושבים לטווח רחוק. שווה להם לסבול ולהיהרג מאה שנה ואח"כ להשיג הישגים בשטח. הם לא כמו המערביים הפרימיטיביים שאצלם הכל אינסטנט ואין להם שום חזון ומה שלא מקבלים היום לא שווה. לכן, אם אנו באמת רוצים להרתיע את הצד הערבי ולגרום לו לא לרצות לפגוע ביהודים, צריך שהתגובה שלנו על כל ניסיון לפגוע ביהודי תהיה פגיעה שתפגע בסיכויי העם הערבי להתקדם במטרותיו המדיניות במאות השנים הקודמות. אם נעניש כעת את העם הערבי ואחרי עשרים שנה נפצה אותו על כך, ונודיע לו שכשיהיה שלום נבטל את העונש. העם הערבי ידע לעשות את החשבון ששוה לו להרוג הרבה יהודים היום ולסבול היום, ולקצור את הפירות בעוד עשרים שנה, כאשר היהודים יהיו מוכנים לתת לו פרס גדול על כך שהסכים להפסיק להרוג אותם. הערבי צריך לדעת שהעונש על ניסיון הפגיעה היום לא יבוטל גם בעוד מאתים שנה! רק אז יש סיכוי שהוא לא ינסה להרוג אותנו.
זאת ועוד. כולנו יודעים שזה שיש היום כמעט מדינה פלסטינית לא היה ולא נברא אלמלא האינתיפאדה והטרור. נכון שבשנות האינתיפאדה והטרור הערבים סבלו מנחת זרוענו, אבל שוה להם, היום הם קוצרים את הפירות. טרור יהיה כל עוד הערבים ידעו שבסופו קוצרים את הפירות. רק אם ידעו שלא יקצרו שום פרי בסופו, ושאין שום סיכוי שתהיה להם מדינה אי פעם, לא יהיה טרור.