יש אומרים שהציבור הדתי לאומי מאחר תמיד ב-5-10 שנים אחרי החילוני. נורמה, אופנה או ערך שאומצו בידי החילוניים, הופכים כמה שנים אחר כך למשאת נפשם של בני הציונות הדתית. לפעמים זה אולי לטובה, אבל פעמים רבות זה בהחלט לרעה - והדוגמא המובהקת לכך היא בתחום המיניות.
בשנים האחרונות מוצף ה"מגזר" בגל של מאמרים, כתבות, הרצאות, ספרים ודיונים, שמעלים אל פני השטח את הנושא הזה "שאסור לדבר עליו". חלקם מנסים להתמודד ברצינות עם בעיות מודחקות, אבל רבים אחרים מבטאים למעשה אג'נדה ברורה: השאיפה לשנות את נורמות הצניעות השמרניות המקובלות בציבור הדתי. פתאום אנו שומעים מומחים למיניהם, המהלכים עלינו אימים בתיאורי הבעיות הנפשיות העלולות להתעורר אצל צעירים שאינם נותנים פורקן ליצריהם. פתאום נשמעים קולות לפיהם חברה נפרדת וצנועה היא מתכון לתסביכים ומחלות נפש. פתאום צצות כתבות על "טרנדים" חדשים במגזר - בחורים ובחורות שלא שומרים נגיעה, וגרים בשותפות באותה דירה, חדר או מיטה, הומואים דתיים שקוראים לציבור "להתמודד" עם בחירתם לחיות עם בן זוגם, וכן הלאה. פתאום צצים גם רבנים צעירים למיניהם, שבפיהם חידושים מפתיעים, לפיהם כל מיני דברים שחשבנו לאיסור חמור, הם בעצם לא כל כך נוראים, וצריך להיות "קשובים" גם לדעות יחיד ולקולות הלכתיים "אחרים"...
ואני רוצה לשאול רק דבר אחד: לאן אתם רוצים להוביל? מה השאיפה שלכם? איך הייתם רוצים לראות את הציבור הדתי, בחלומות הכי רטובים שלכם?
די עם הדיבורים המתוחכמים והמתחמקים, על "לעורר" ו"להצביע" ולהיות "קשוב" וכל מיני מילים יפות ומלוקקות. האג'נדה שמאחוריהם ברורה עד כדי בחילה. הרי אתם לא מפרסמים את המאמרים האלה כחומר אקדמי טהור. אתם לא יוצאים בכותרות האלה רק בגלל האייטם החדשותי שבכך, ולא כדי ליצור זעזוע ומאבק נגדם. אתם עושים את זה, כי נמאס לכם מהחומות הברורות של ההלכה, ומהמגבלות שהיהדות קובעת לגבי הצניעות. כי אתם מקנאים בחילוניים על ה"חופש" וההפקרות המינית שלהם. כי קשה לכם להתאפק עד החתונה, בעיקר כשזו הולכת ומתאחרת. במילים פשוטות, כי יש לכם יצר הרע. ומכיוון שלא נעים לחטוא לבד, אז בואו נעודד את המגזר לראות בזה נורמה לגיטימית, כדי שנוכל להרגיש בנוח עם עצמנו, ולהרגיש דתיים טובים גם כשאנחנו עוברים על איסורי כריתות ומיתות בית דין מפורשים מהתורה.
יש בתוך הציבור הדתי מחלוקות, שאפשר לפחות לנסות לראות את שני הצדדים בהם כפועלים לשם שמיים. אבל כשמדובר בעידוד מתירנות מינית ואימוץ נורמות חילוניות, אין שום צד של לימוד זכות או "לשם שמיים". אף ערך דתי לא מקודם על ידי מגורים מעורבים או יחסים לפני החתונה. גם לא אף ערך מוסרי, רוחני או תרבותי - ושלא יבלבלו את השכל עם טענות כאילו מתן פורקן ליצר משחרר את הדעת לנושאים רוחניים יותר. אבותינו הגיעו לרמות הגבוהות ביותר של קדושה בלי שהעלו בדעתם להסתכל על מישהי לפני החתונה, ומעולם לא שמענו על צדיקים שהגיעו למדרגתם בזכות מימוש תאוותיהם. יצר המין הוא לא המצאה חדשה של העידן המודרני, ויהודים לכל אורך הדורות התמודדו איתו, בלי להעלות בדעתם להתיר איסורים מפורשים, ובלי לסבול תסביכים מיוחדים כתוצאה מפרישותם. טוב, לא כולם כמובן - היו גם את אלה שעבדו עבודה זרה כדי להתיר להם עריות בפרהסיא.
מצער לראות שאנשים מסוימים רואים בתואר "דתי לאומי" לא יותר מאשר השתייכות חברתית, "מגזרית", שגבולות הגזרה שלה נקבעים לפי הנורמות המקובלות בחברה, שהן בתורן צומחות מלמטה, ממה שאנשים עושים בפועל. כביכול אם מספיק דתיים יפסיקו להקפיד על צניעות, ויפסיקו להסתכל בעין רעה על מי שמחפף בנושא, אז אין שום בעיה והכל כבר מותר. כאילו אין ה' בעולם, ואין תורה והלכה ואיסורים חמורים. "אם זה קשה מדי - סימן שלא צריך לעשות את זה, ואם אני ממש רוצה - סימן שזה מותר", זה המוטו של אותם "דתיים", שייצרם וליברליותם קודמים ליראתם.
וכן, אני יודע, אפשר גם להחמיר מדי בהלכות צניעות, ולא צריך להגזים ולהתחרד וכו' וכו'. יופי. אבל זה שיש כאלה שמחמירים יותר מדי, לא הופכת את כל הלכות צניעות ל"חומרות", ולא נותנת היתר לאף אחד לעבור עבירות בתגובה.
יודעים מה? תעשו מה שאתם רוצים. אם החברה החילונית היא המודל שלכם למיניות בריאה, לזוגיות משגשגת ולחיי משפחה פוריים - לכו בעקבותיהם. רק תעשו טובה, אל תקראו לעצמכם דתיים. אל תהפכו את הכיפה הסרוגה למכסה של סיר שמתחתיו אפשר להכניס כל תועבה. תשאירו את הדת לאלה שמתייחסים אליה ברצינות, ולא רצים לשנות אותה כל פעם שקצת לוחץ להם.
לאתר של משה רט www.mysetrium.co.il