מאז כתיבת טור הדעה מיום האתמול, קרוב לעשרים אנשים כתבו לי באופן ספונטני, את עדותם מתוך החיים לצד הגרעינים המשימתיים, באופן שתאם את הביקורת שלי כלפיהם. העדות התרכזה בעיקר בתחושת הניכור, חוסר השייכות של הגרעינים לקהילה בפריפריה, ובעובדת השתלטותם של הגרעינים על מוסדות החינוך והרווחה ושינוי אופיים. באופן מעציב אך גם לא מפתיע, כולם ביקשו להישאר בעילום שם. החשש כי מתיחת ביקורת פנימית תגרור תחושה שמבקריה לא רצויים בקהילה וכן חשש מפני לינצ'טרנט, גדול מדי ומסכן את מעמדם החברתי.
בקריאת מאמר התגובה של אליישיב רייכנר הייתי מצפה ממי שזעק על כך שלא הוצגו עובדות, להציגן בעצמו. אך במאמר רייכנר הסתפק במתן מספר דוגמאות למזרחים המנהלים חלק מהגרעינים התורניים. הדוגמאות הללו אמנם מסברות את האוזן, אך לא מציגות תמונה מלאה ולא מהימנה משום שרוב מנהלי הגרעינים התורניים הם אשכנזים. אך זה רק חלק מהבעיה. על מנת לפרוס את כל התמונה כהוויתה , דווקא רייכנר, כעיתונאי הנגיש לנתונים אותם חוקר, וככותב הספר "דווקא שם" על הגרעינים המשימתיים, ראוי שיציג את כלל הנתונים התומכים בתשובתו ולא רק מספר דוגמאות. על מנת לבחון את ההיבט הכלכלי של טענתי כי תקציבי רווחה עוברים לגרעינים התורניים, כי דירות הדיור הציבורי עוברות לגרעינים וכי מבני ציבור עוברים לגרעינים, רייכנר נדרש להציג בשקיפות את הנתונים הכלכליים. אלה כוללים מענה על שאלות כגון: מהו תקציב הגרעינים התורניים ביחד וכל אחד לחוד? מהיכן מגיע הכסף? על ידי מי הוקמו הגרעינים התורניים ומהם תנאי הקבלה אליהם?
רייכנר טוען שאני גזענית, זו פרקטיקה ידועה של הגמון להטיל בחזרה את טענות המדוכא כלפיו. בשנים האחרונות קיימת מגמה איטית אך מבורכת לעסוק בסוגיית הדיכוי המזרחי בציבור הדתי לאומי. בכל השנים, ההגמון האשכנזי טייח הבדלים ומתוך התנשאות המהולה ברעיון אחדות ישראל ובלע את תרבותנו ודתיותנו. ברוך השם, קמים צעירים מפליטי המגזר ומתוכו שתובעים עשיית צדק ותיקון חברתי. הזעקה הזו יוצאת כנגד הגזענות הממסדית אותה חווינו והשלכותיה שממשיכות לפעור פערים חברתיים עד היום. זעקה כנגד גזענות אין פירושה גזענות, אלא הצבת מראה לא נוחה לכל מי שמשתייך לקבוצה המדכאת.
כיום, כמעט ולא ניתן להוכיח גזענות ממוסדת משום שהיא חבויה בין מילים מכובסות כגון "הבדלים בסגנון חיים" ו"תנאי הסף לקבלת התמיכה הוא ש80% מחברי הגרעין אינם תושבים מקוריים"(מתוך תקנת התמיכה לגרעינים). אך בדומה לכל הפעלת כוח לא מוצדקת של החזק על החלש, החלש יודע בוודאות איך מרגיש עוול.
בבית ספר "קשת יונתן" בבית שאן הוחלט החודש כי תלמידיו המקוריים והמגוונים (מסורתיים, חילוניים ודתיים) יעברו למבנה ישן ובמקומם ילמדו במבנה החדש והמאובזר תלמידי התלמוד-תורה של הגרעין התורני. זו דוגמא אחת מיני רבות לניכוס ציני של תקציבים, בתי ספר ומתקנים ציבוריים על ידי הגרעין התורני. לכאורה לא ניתן להוכיח שקיים בסיפור כבשת הרש הזה היבט גזעני, כלום לא נאמר במפורש. אבל כשתלמידי בית הספר המקומיים ברובם מגיעים מבתים מזרחיים ותלמידי התלמוד תורה מגיעים ברובם מהגרעין התורני האשכנזי ומילדי הקיבוצים, יהיה זה אבסורד להתעלם מהחלוקה העדתית ומ"סגנון החיים".
כשפוליטיקאים דתיים מבקרים בעיירות פיתוח ופוגשים את אנשי הגרעינים ומתעלמים בדר"כ מהאוכלוסייה הקיימת אז ברור מי ממשיך לשחזר את מעמדו כאליטה לבנה ומי נשאר בשוליים.
כשבמצפה רמון נמכרו כל דירות הדיור הציבורי לישיבת ההסדר והאברכים המתגוררים בהן משלמים שכר דירה מסובסד, זו גזענות כי האנשים הזקוקים לדיור הציבורי צבועים בצבע מזרחי. כשבית הספר הממ"ד במצפה רמון נסגר כי אנשי הגרעין התורני החליטו שהחינוך לא מספיק דתי והפרידו בין בנים ובנות זו גזענות כי רוב התלמידים בממ"ד היו מזרחים עם זהות דתית מתונה. כשמשפחות מזרחיות רבות נאלצו לעזוב את מצפה רמון בגלל שבית הספר נסגר והעיר שינתה את פניה, זו גזענות וזו המשמעות של גישה קולוניאליסטית.
קולוניאליזם, כמו גזענות, היא כנראה מילה גסה, אבל לפי הוויקיפדיה "קוֹלוֹניאליזם הוא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים - באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית, תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה. המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש".
בראיון שהעניק רייכנר בתוכנית "ערב חדש" עם צאת ספרו "דווקא כאן" הוא סיפר בפשטות שמטרת הגרעינים המשימתיים היא להתנחל בלבבות. אם נמשיך עם דוגמת מצפה רמון, אף אחד לא שאל את התושבים המקומיים אם הם מעוניינים בשינוי העצום שניחת עליהם. אף אחד לא שאל אותם לפני שהגרעין התורני הקים בשיתוף עם הרווחה את פרויקט "קן לאם" שמטרתו לחנוך אמהות "בעלות מסוגלות הורית נמוכה". אף אחד לא שאל אותן - "מה אתן צריכות?" כי סביר להניח שהן היו עונות "קורת גג, דירה", אבל זו כזכור נקנתה על ידי הישיבה. בכל השינוי הגדול שהתחולל בישובים החליטו עבור יושבותיו ויושביו מה הם צריכים. זה קולוניאליזם בתוך מדינת ישראל וזו גזענות סמויה אך ממוסדת היטב.
ראוי שאנשי הגרעינים המשימתיים למיניהם יאזינו לביקורת החשובה המוצגת באופן יסודי ומחקרי על ידי תנועת "נאמני תורה ועבודה". וראוי שילמדו פעילות ראויה של תיקון מארגון "ממזרח שמש" המצמיח בתוך הפריפריה בענווה, ומתוך חיבור אורגני לתרבות המקומית מנהיגים מקומיים.