כל לב יהודי נקרע מצער וכאב על הפעוטה אדל ביטון הי"ד. ילדה קטנה שנרצחה באיטיות ברוע לב וברשעות שאין כדוגמתם ע"י בני עוולה שהפכו את חייה וחיי משפחתה קשים מנשוא. איזה צער יש להורים שרואים את בתם כל כך סובלת! האויב האכזר שנלחם בעם ישראל חסר חמלה, חסר אנושיות בסיסית. זה האויב שעליו העידה התורה הקדושה "והוא יהיה פרא אדם". זה האויב שאחרי שרצח באכזריות את בני משפחת פוגל חזר לשמע בכי התינוקת בת שלושת החודשים ורצחה נפש. אסור לנו לשכוח!
חכמינו הקדושים למדו מהפסוק בתהלים "נשכחתי כמת מלב" ש"גזירה על המת שישתכח מן הלב לאחר י"ב חודש". טבע האדם להדחיק ולשכוח, ולכן הזהירה אותנו התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק"! קריאת התורה בכל השנה אינה מדאורייתא , אבל קריאת פרשת זכור היא מן התורה, כדי שלא נשכח עם איזה אויב אכזר יש לנו עסק, ושנדע בבוא העת איך לטפל בו, ע"פ הכוונת התורה, שהיא כולה דברי אלוקים חיים.
מו"ר הרב מאיר כהנא הי"ד היה מיצר על כך שהרבה פעמים יהודים טובים שומרי תורה ומצוות מקיימים את המצוות כפולחן בלי לתת את הדעת על הרעיון שעומד מאחורי הדברים. ב"ה עם ישראל מדקדקים בקריאת פרשת זכור, יש שקוראים בכמה נוסחאות ובטעמים של עדות שונות. זה היה טוב אם לא היינו שוכחים את פשט הכתוב. קריאת פרשת זכור באה כדי להזכיר לנו שרחמנות שאינה במקומה אינה רחמנות אלא אכזריות. כששאול המלך נצטווה להכות את עמלק וריחם עליו יותר התוצאה היתה המן האגגי שביקש להשמיד להרוג לאבד. והתורה מצווה אותנו "אל תהי צדיק הרבה"...
לכן מובא בגמרא מסכת מגילה דף י"א שלפני שדרש רבי לוי על מגילת אסתר היה פותח בפסוק "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם", כי אם "נרחם" על האויב ונמשיך לטמון ראשינו בחול הרי זו אינה רחמנות אלא אכזריות, כמו רחמנותו של שאול שלא במקומה, שהביאה את גזירת המן הרשע.
הגיע הזמן לשים קץ לדמיונות שווא בהם נוטים אנו להדחיק את אכזריותו של האויב, הגיע הזמן לחזור בתשובה ולדעת שעמלק הוא אויב אכזר שרוצה להכחיד את מערכות ישראל, (וכבר כתב בזה הרב חרל"פ זצ"ל בספרו מי מרום לפרשת שופטים בגדר עמלק וכתב גם הרב סולוביצ'יק בזה) הגיע הזמן לזקוף את הגאווה היהודית ולהבהיר חד משמעית שדם יהודי אינו הפקר, ולא משתלם להתעסק איתנו!