1.
גינויים מקיר אל קיר נשמעו ביום חמישי לאחר שהתגלה כי כנסיית הלחם והדגים, אחת הכנסיות הקדושות ביותר לעולם הנוצרי, הוצת ועלה באש. הסערה התגברה לאחר שבמקום התגלתה כתובת גרפיטי בה נכתב "והאלילים כרות יכרתון", דבר אשר יותר מרמז על כך שמדובר בפעולת תג מחיר.
בצדק, קפצו רבנים, אישי ציבור, פוליטיקאים ופעילים והביעו את מחאתם לנושא. חוטובלי לצד גלאון, הרב שלמה אבינר לצד הרב יחיאל אקשטיין. פלא. מתברר כי שריפת כנסייה מובילה לאחדות בין רבנים נגד המהלך הנפשע. מי היה מאמין.
שבועיים קודם לכן, האדמה רעדה לאחר שהתגלה כי קברים נשרפו ונותצו בהר הזיתים. זהבה גלאון גינתה את המקרה בתוקף, יריב אופנהיימר קרא למצות את הדין עם הפורעים, נפתלי בנט זעק וצעק עד שהוקמה סיירת מובחרת להגנה על הקברים וגלעד ארדן הבטיח להזרים לאזור מאות שוטרים בליווי של אמצעים טכנולוגים על מנת למגר את התופעה. רגע, שום דבר מהפסקה הזו לא קרה.
בשקט כמעט מופתי לחלוטין עבר עוד אירוע שבכל ארץ אחר היה מוגדר באופן מידי כאנטישמי. לא שמענו את סגנית שרת החוץ מעל כל במה, לא שמענו גינויים מקיר אל קיר על האירוע הנפשע. האירוניה היא שאפילו בבית היהודי נרשמה שתיקה יחסית. אומנם, אין מקום לחשוד בכשרים ובוודאי שחברי הבית היהודי כועסים על העניין, אך בניגוד לפיגועים למשל, שם העיתונאים מקבלים הודעה שבריר שניה לאחר האירוע מכל הח"כים הנכבדים, כאן השתיקה רעמה. למעט חברי כנסת בודדים שהגיעו למקום, ינון מגל והרב אלי בן דהן, וכן שר השיכון יואב גלנט וח"כ יואב בן צור, האירוע עבר כמעט בשתיקה. לא נשמעו גינויים מצד רבנים, השר לביטחון פנים לא הגיב באופן מידי. הכלבים שתקו, השיירה כבר מזמן הגיעה הביתה.
2.
באופן כללי נדמה כאילו לאף אחד לא אכפת מהר הזיתים, מהר הבית או ממקומות קדושים נוספים אשר מחוללים, לעיתים מדי יום ביומו ואין פוצה פה ומצפצף. בהר הזיתים מתגלות מצבות מנופצות אך ההתעניינות באירועים הללו קטנה ביותר, בהר הבית כל יום ישנם אירועים, עד כדי כן שכבר עברנו עליהם לסדר היום. כשאירועים אלימים ברמה קיצונית נערכים במקום מדי כמה שבועות, לא פלא שאירועים כמו צרחות בלתי פוסקות לעבר המבקרים היהודיים או התעמרות של משטרת ישראל, עוברים לסדר היום.
כשהגיע אתמול חבר הכנסת ינון מגל לכנסיית הלחם והדגים הוא גינה את האירוע, אך שיגר עקיצה מכוונת היטב כלפי השותקים בפרשת ניפוץ ושריפת הקברים. "אני מצפה לראות ח“כים ערבים וח“כים משמאל גם כשפוגעים בבתי כנסת ומחללים אותם וגם בבתי קברות יהודים. אנחנו כולנו יחד צריכים להילחם באלימות בחברה הישראלית מכל הכיוונים“.
אני לא מצפה לראות ח"כים ערבים וח"כים מהשמאל גם כשפוגעים בבתי כנסת ובתי קברות ומחללים אותם, אני מצפה לראות את כוווולם מגנים פגיעה בבתי כנסת ובתי קברות. אני מצפה לראות את ארגוני זכויות האדם, את הח"כים מהשמאל, את הח"כים מימין, את אישי הציבור הדתיים והרבנים, כולם כולם, עומדים על רגליהם האחוריות ומוחים על הביזוי הגדול.
באופן אירוני למדי דווקא הח"כים שאינם חובשים כיפה בבית היהודי הם אלו שנלחמים את מלחמתנו בצורה המשמעותית ביותר. בשבוע החולף יזם ינון מגל דיון בנוגע לאפליית היהודים על הר הבית, וכן השתתף באזכרה בהר הזיתים וגינה את הונדליזם מצד הפורעים הערבים. אישי הציבור הדתיים שותקים משום מה כשמדובר בפגיעה בהר הזיתים, בפגיעה בהר הבית, ודווקא אלו שכיפת השמים לראשם עושים את העבודה הכל כך חשובה לשמירה על היהדות.
3.
בשל שתיקת אישי הציבור והפעילים בנושאים המהותיים הללו, מי שנשאר להילחם את המלחמות הם אלו המוגדרים קיצוניים. איתמר בן גביר, אריה קינג ואחרים מנהלים מדי יום מלחמות על הר הבית, על הר הזיתים, ועל מקומות אחרים. במקביל פעילים נוספים מנסים לעצור השתלטות מסוימת של הנוצרים על קבר דוד בהר ציון.
הבעיה עם פעילותם של אישים אלו ואחרים הוא שמדובר בתיוג כקיצונים. מכיוון שבן גביר ואחרים מתוייגים בתקשורת כקיצוניים, הרי שכל האירוע מקבל גוון קיצוני. פתאום העולים להר הבית הם קיצונים, פתאום אלו שמקימים מערך שמירה התנדבותי בהר הזיתים הוא קיצוני. כך, הופך מיזם, בין אם הוא טוב או לא טוב, למוקצה, כי אנחנו רוצים להיות מתוייגים גם כקיצונים?
לא אוהב (בלשון המעטה) חלק מהפעילות אותה מבצעים חלק מהפעילים, וחושב שבאופן כללי ההתנהלות אינה צריכה להיות באקט וולגרי ורעשני, אך יחד עם זאת אני מעריך מאוד את עבודתם, שכן הם היחידים שעושים את הדברים ללא התחשבות בתיוגם. באופן אירוני למדי, ארנון סגל ויהודה גליק, שאינם קיצונים כלל ועיקר, מתוייגים ככאלו בשל עבודתם למען הר הבית. כך, הופכים אירוע לגיטימי לקיצוני.
4.
אז למי אכפת מהר הזיתים והר הבית? כנראה שכמעט לאף אחד. הר הבית ממשיך להוות סלע מחלוקת ביום יום, בעוד המשטרה, שמקבלת גיבוי מהציבור איבד כבר מזמן את העניין בנעשה שם, ממשיכה להפעיל חוקים נוקשים, כי מה אכפת לה בעצם. העיקר לשמור על השקט.
פעם אחר פעם נרעשנו כשנעשו פיגועים בכביש מס 1 בירושלים, שם נהרגו בחודשים האחרונים לא מעט אזרחים מפיגועי דריסה, אך אנו מתעלמים מהנעשה לא הרחק משם, בהר הזיתים. הבעיה, אנו לא מבינים, היא שאלו אותם פורעים, ואלו אותן מטרות - לשבור את הריבונות שלנו על ירושלים.
אם אנחנו רוצים לעצור את הפיגועים אנו חייבים לחזק את האחיזה ואת הריבונות שלנו במזרח ירושלים ובהר הזיתים, אך גם אלו שלא מאמינים בירושלים מאוחדת, כדוגמת חברי הכנסת מהשמאל, חייבים להתרעם לאחר הרס עצום של קברים. ונדליזם מכוער אשר לא זוכה לעשירית האחוז מהחשיפה התקשורתית אליה זוכה תג מחיר בכנסייה. לו הקברים יכלו לדבר הם היו צורחים, רק חבל שאף אחד לא היה שומע אותם. כולם עסוקים בהתגודדות סביב כנסייה.