1.
למה הם עלו על טרמפ?! או בעצם, למה לא?!
שבוע בדיוק לפני החטיפה קיבלתי הודעה לעיתונות. "עומסי תנועה כבדים מכיוון צומת גוש עציון ומכיוון קיבוץ כפר עציון בעקבות פסטיבל הדובדבנים המתקיים בראש צורים", נכתב בהודעה. "מאות רכבים הושארו בצידי הדרכים, ובעליהם החלו לצעוד רגלית אל עבר הפסטיבל. עפ״י הערכת המשטרה, עד כה הגיעו למעלה מ-8000 משתתפים. ובשעות הקרובות מצפים לאלפים נוספים".
12,000 איש הגיעו בסופו של דבר לקטיף דובדבנים בגוש עציון. החנו את רכבם והגיעו. הרכבים הגיעו עד צומת אחד, אלמוני וגלמוד, שאף אחד לא הכיר וששבוע לאחר מכן נודע כמקום האחרון בו נראו גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. צומת אלון שבות.
בימים האחרונים מנסים גורמים מגורמים שונים למנף שיח עוקף טרור. יחד עם חיבוק נדיר מהתקשורת, שנחלש לאחר שבוע, אך לא נעלם לחלוטין, החליטו כל מני אנשים שהעובדה ששלושה נערים עלו בארץ ישראל, במדינת ישראל, במקום שכמעט כל אזרח בישראל מאמין שיהיה יום אחד כחלק בלתי נפרד מארץ ישראל הקטנה (ולא ניכנס לנושא הזה), אחראיים למצבם העגום, אחראים לכך שמחבלים משכו אותם אל תוך רכב, גררו אותם ובאיומי אקדח או רובה הסיעו אותם למקום לא ידוע. הם אשמים, הם טוענים. אז למה נתתם לצד השני רובים?
2.
הבוקר (ה') עברתי בצומת גוש עציון, רק שלוש דקות נסיעה מאותו צומת מקולל בשם צומת אלון שבות, חמש דקות נוספות עד הבית שלי באלעזר. הקפצתי את אישתי לתחנה וחזרתי. בצומת הגוש התקינו מצלמות - 'לפעם הבאה'. טרמפיסטים עמדו בטרמפיאדות והושיטו יד. נסעתי בחזרה לביתי כך שלא הועלתי להם במיוחד. העיקר הכוונה.
כולנו נסענו בטרמפים. כולנו יודעים מה זה לעמוד בשעת לילה מאוחרת ולקוות שמישהו יעצור. בסביבות שנת 2002, בגיל 17, בדיוק כמו אותם נערים, עמדתי באמצע הלילה בצומת סמוך לאום אל פחם. אמצע הלילה, בתוך מדינת ישראל, ארץ ישראל הקטנה או איך שלא תקראו לזה, שיא האינתיפאדה ואני עומד עם חבר בצומת אלמונית שבה מעולם לא עמדתי או הכרתי. פחדתי? בטח שפחדתי. האם עליתי על טרמפ? ברור.
כולנו נסענו בטרמפים. ההורים, הילדים, לפעמים גם הסבא והסבתא. זו דרך לגיטימית לנסיעה במדינת ישראל במקומות בהם אין מספיק תחבורה ציבורית, או לפעמים גם כשיש. לא סביר לבקש מאדם להפסיק לנסוע כך. לא בגוש עציון, לא ליד אום אל פחם ולא בתל אביב.
בשנות האינתיפאדה היו שאמרו שנפסיק לנסוע באוטובוסים בגלל המחבלים המתאבדים. 14 שנים מאוחר יותר מבקשים ממנו להפסיק לנסוע בטרמפים בגלל חטיפות. נחשון וקסמן עלה על טרמפ בצומת הטייסים, מרכז הארץ, ונחטף. ספרו לנו עוד על טרמפים שנגמרו רע.
3.
אם אתם מבקשים שנפסיק לנסוע בטרמפים אתם מבקשים שנפסיק לחיות. ביקשו ממנו להפסיק לנסוע באוטובוסים, להפסיק להגיע למסעדות. מאשימים את הילדים שלנו, החברים שלנו בחוסר אחריות כי אנחנו מעיזים לחיות את חיינו כפי שצריכים לחיות אותם.
לפני כמה שנים עלתה בחורה צעירה, נערה, על טרמפ מירושלים לצומת גוש עציון. הנהג נסע בפראות, עקף, חתך, ולבסוף עשה תאונה קטלנית. בחור ישראלי, בחורה ישראלית, שני קברים. אולי כדאי להפסיק לנסוע ברכבים ליתר ביטחון ואל תתחילו לדבר איתי על מטוסים או ספינות. לא למדנו כלום מהטיטניק?!
4.
צריך לעצור את המחבלים, בכך אין שאלה. אבל צריך גם להפנים שאין לנו ארץ אחרת. דין גוש עציון כדין גוש דן, דין קרית ארבע כדין קרית שמונה. אם אנחנו צריכים להפסיק לחיות בקרית שמונה בגלל הקסאמים, בקרית ארבע בגלל הירי ובגוש עציון בגלל החטיפות, למה שלא נפסיק לגור בתל אביב בגלל הגראדים?
אנו חיים כאן ונמשיך לחיות כאן. נמשיך לנסוע בטרמפים ונמשיך לאכול במסעדות. כל כניעה לטרור בלתי מתקבלת על הדעת. כן, צריך לשים לב, כן צריך לעלות עם אנשים בטוחים, אבל מכאן ועד האשמת צעירים בעליה לרכב בגוש עציון המרחק רב.
ביום ראשון אני נוסע למוסך ומשאיר שם את הרכב לטיפול. תעצרו לי טרמפ בצומת גוש עציון.
היום שבעה ימים שהם שבוע אחד מאז חטיפתם של הילדים. הרחמן הוא יחזירם לביתם עוד היום. הלוואי וזו תהיה הפעם האחרונה שאאלץ לספור.