מראה. זה כל מה שהיינו צריכים.
לפני כ- 3 שנים, שימשתי כדוברה של ח"כ אורית סטרוק. התחלנו די בתחילת הקדנציה לגלגל הצעת חוק שנועדה להגן על אשה בהריון מפני פיטורין גם באזור יו"ש. גם לנו היה קשה להאמין בהתחלה אבל מכתב רשמי של משרד התמ"ת הבהיר לאותה אשה כי לא יוכל לסייע לה כי "החוק לא חל מעבר לקו הירוק".
כדי לנסות ולהגיע להסכמה רחבה ככל האפשר ולבטל מראש טענות על אפליה, וגם כי כך גם צריך להיות, הודגש בלשון החוק שהוא יחול גם על מי שאיננה אזרחית ישראלית, קרי- פועלת פלשתינית שעובדת במפעל ישראלי. כל נשות מפלגות השמאל והמרכז לא העזו לחתום על הצעת החוק הזו. כל הפמינסטיות ולוחמות זכויות הנשים הפכו לדיפלומטיות ומשפטניות שבפלפולי פלפולים משפטיים הסבירו למה זה ממש אסור. למעט שתיים: פנינה תמנו שטה ומרב מיכאלי. כל השאר בתירוצים שונים לא היו מוכנות להגן על עשרות אלפי נשים מפני הדבר הכי בסיסי בעולם רק כי הן גרות ביו"ש.
ויש עוד דוגמאות רבות: חוק נגישות נכים לא חל ביו"ש, חוקי שמירה על איכות סביבה, חוקי שעות עבודה ומנוחה, חוק הודעה מוקדמת לפני פיטורין ועוד ועוד. מה שנדמה בשכל ישר כדברים הכי בסיסיים ומוסריים פורשו ע"י היועמ"ש בזמנו, יהודה ויינשטיין כסכנה מדינית בינלאומית: "יודגש, כי מהבחינה המשפטית, להצטברות של החלת חקיקה ישראלית בעלת אופי טריטוריאלי באזור, עשויות להיות השלכות במישור המשפט הבינלאומי".
ומדי פעם מצאתי את עצמי שואל ושוב ושוב עיתונאים שעבדתי מולם וניסיתי להסביר להם את האבסורד: "חוק גיוס חובה חל ביו"ש כחוק, פקודת המיסים חלה ביו"ש כחוק ממש, החוק הפלילי חל ביו"ש ואפילו חובת תשלום אגרת הטלוויזיה חלה ביו"ש. כלומר בשביל להיהרג למען המדינה סיפוח זה בסדר, לחתוך לי אחוז מהמשכורת החלת ריבונות בחקיקה זה סבבה. למה למען השם החובות חלים ביו"ש והעולם לא מזיז גבה, ורק הזכויות כמו הגנה על אשה בהריון מפני פיטורין או קביעה שיש חובה לשים כבש לכסא גלגלים בכניסה למבנה ציבורי כתנאי לטופס 4 - האו"ם יקפוץ עלינו"?
עד שהבנו אחרי שנה, בחודש אייר תשע"ד (מאי 2014), שכל מה שאנחנו צריכים זה מראה. מראה שבה כל איש שמאל יצטרך להביט בה, ואולי בינו לבין עצמו להשפיל את עיניו במבוכה. הגשנו הצעת חוק שתיקנה תיקון קטנטן בפקודת המיסים. את תיקון סעיף 3א ליתר דיוק. ביקשנו לבטל את הסעיף שקובע כי פקודת המיסים תחול גם ב"אזור" מה שידוע בלשון החוק כשטחי יהודה ושומרון- ובעברית פחות משפטית: ביקשנו לפטור ממיסים את האזרחים הישראלים המתגוררים ביו"ש.
הסברנו בהצעת החוק כי אם להבעת ריבונות יהיו השלכות בינלאומיות, כפי שקבע היועץ המשפטי לממשלה, הרי אין חולק שהטלת מס היא הבעת הריבונות הגדולה מכולן. מאז ומעולם כל מלך, קיסר או סולטן שכבש אזור מסוים, הטלת מיסים היה הצעד הראשון שבו הביע את ריבונותו. ואנחנו הרי ממש לא רוצים להסתבך עם העולם.
ציטטנו בדברי ההסבר לחוק את כל המתנגדים לחקיקה ביו"ש שהתבטאו כנגד חקיקת חוק עבודת נשים ביו"ש: את ויינשטיין, את יעקב פרי (אז שר המדע) שאמר בישיבת הממשלה "המהלך ייתפש על ידי בני בריתנו בעולם ועל ידי הפלסטינים כניסיון לספח את השטחים ויאותת לעולם כולו כי ממשלת ישראל מקיימת משא ומתן בחוסר תום לב" (מזכיר: מדובר בהגנה על אשה בהריון שפוטרה- לא על הכנסת אוגדת טנקים לרמאללה), את ציפי לבני (אז שרת המשפטים) שעמדה כחומה בצורה כנגד החוק ואת המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, וחיכינו לראות מה תהיה התגובה.
חיכינו לשעת הכושר הנכונה כדי להעלות את ההצעה לוועדת השרים לחקיקה אך הממשלה התפרקה והצעת החוק נגנזה. כן, סוף הסיפור די מאכזב. ובכל זאת היה משעשע לדמיין את הכותרות ואת זעקות השמאל: 'לא מספיק שהם גונבים את התקציבים מהפריפריה, עכשיו הם גם לא רוצים לשלם מיסים!!'. וגם אם ככל הנראה היו מבינים המוחים שמדובר ב'הצהרת חוק' בלבד היה מעניין לדמיין איך יסבירו את הצורך בהטלת מיסים על אזור שאתה לא מעוניין להראות בו ריבונות.
כלי התקשורת רעשו וגעשו אתמול על רצונה של שרת המשפטים איילת שקד לקבוע שאלוף הפיקוד יהיה חייב על פי חוק לקבוע כל חוק שנקבע בכנסת כצו אלוף. "סיפוח" זעקו הכותרות כאילו זו הייתה קללה ועורך חדשות החוץ של ערוץ 2 ערד ניר אפילו הסביר בטוויטר שזה 'אפרטהייד'. כולם דאגו מה העולם יגיד והתעלמו מהעובדה ש-400,000 אזרחים ישראלים ממש כמוהם חיים ביקום משפטי מקביל, עשר דקות מראש העין.
יכול להיות שהפעם, כששרת המשפטים כבר התחלפה והוכיחה הובלת מהלכים, וכשהיועץ המשפטי הוא אחר וכבר הביע תמיכה, הפעם זה יצליח. אחרי כמעט יובל שנים ומאות אלפי אזרחים שומרי חוק שגרים באזור יו"ש - הגיע הזמן לתיקון.
ואם בכל זאת השמאל ינסה לתקוע את המהלך? אני מציע לח"כ בכנסת הנוכחית שלא מפחד מ'מה יגידו' (מי אמר סמוטריץ'?) לקחת ולקדם הצעת חוק מוכנה ומנוסחת (פ/2481/19) ולשים מראה מול הפרצוף של נביאי הזעם.