ידידי יונתן אוריך פרסם אתמול טור דעה בו קרא לאישי הציבור והפוליטיקאים להדיר רגליהם מסוכת האבלים ברחוב הקבלן, זאת בשל פגיעה בכבוד הציבור הדתי לאומי. דומה כי קריאה זו מדגישה היטב נקודה כואבת דווקא במגזר פנימה - שאלת מיהו הציבור.
לצערי, שוב יוצא השד העדתי מן הבקבוק ונראה כי יחלוף עוד זמן רב עד שישוב למקומו. שד זה אשר יש החושבים כי איננו קיים, יש הטוענים כי קיים אך כוחו חלש מבעבר, ויש אף הסוברים כי אע"פ שהוא קיים, בקרב הכיפות הסרוגות אחיזתו הפכה רפה, ומשכך איננה רלוונטית. לדעתי דעות אלו מהוות טעות אחת גדולה בתפיסת המציאות. השד חי, קיים, ובועט גם אצלנו.
הסתלקותו של מרן הרב עובדיה זצ''ל מהווה יחד עם כל הצער על אובדן גדול דור, גם הזדמנות. הזדמנות חד פעמית להחזיר עטרה ליושנה, אבל באמת. כי החזרת עטרה ליושנה היא לא לשלוח את תלמידי החכמים ל 'מיר', 'חברון', או פוניבז', ולחבוש כובע בורסלינו. הרב עובדיה הוביל בהצלחה מהלך היסטורי של העלאת קרנם של מסורות עדות המזרח, אך כמו במשחק סכום אפס למהלך זה היו גם מפסידים. הציבור הדתי לאומי.
לידי הבית היהודי עומדת כעת אפשרות אשר לא הייתה קיימת בשלושים השנים האחרונות. כעת ניתן להשיב את בני עדות המזרח, אשר היו בעבר חלק אותנטי מן הציבור, לשורות האחים הסרוגים. ההתנדפות מן הבמה הציבורית התרחשה קמעה קמעה במקביל להתחזקותה של ש''ס ומוסדותיה. רבים עשו זאת כיון שחשו כי המגזר "שייך" רק לזליג, שמרלינג, והרינג, מגבעת שמואל (בצד הנכון כמובן). אחרים עשו זאת, כהתבטלות בפני קריאתו של מרן להצביע ש''ס.
הליכתם של אישי ציבור לניחום משפחת יוסף הייתה אם כן מהלך חיובי ומתבקש. אולם מלבד האנושיות הבסיסית והצורך הפוליטי להראות, צריכה הליכה זו להוות נקודת מפנה אסטרטגית עבור מפלגת הבית היהודי. על הכף מונחים כשישה מנדטים של ציבור אשר איננו נמנה עם הגרעין הקשה של ש''ס. עם גישה כנה ואמיתית, לצד הצבת דמויות אשר מייצגות נאמנה גם אותם (הרב חיים אמסלם?) נוכל להשיב גם אותם אל "הציבור" שעד לא מכבר היו שיכים אליו. זוהי השעה לקרוא לציבור זה: בואו הביתה.
הכותב הינו סטודנט לתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל, פעיל ב“צעירי הבית היהודי“