אתייחס לפולמוס 'נשות הכותל' המתעקשות לקיים תפילת נשים בסגנון לא-אורתודוקסי ברחבת הכותל. קבוצה זו זכתה לאחרונה בפסיקת בית המשפט המחוזי בה קבע השופט משה סובל (חובש הכיפה, כמדומני) כי תפילה נשים זו - כולל קריאת התורה, טלית ותפילין - איננה סותרת את "מנהג המקום". השופט המלומד דחה את עמדת המדינה הסבורה שיש לזהות "את 'מנהג המקום' עם הסטטוס קוו, כלומר עם המנהג השורר מדורי דורות ברחבת הכותל המערבי, שלפיו לא נערכות במקום תפילות נשים". מול עמדה זו קבע יושב הכס כי מעולם לא נקבע 'מנהג למקום', ומה שלא קבע המחוקק - לא קיים! אגב, משום מה לבי אומר לי כי הנציב העליון הבריטי היה מאמץ את עמדת המדינה, וההיסטוריה.
אפשר להתווכח על פלורליזם ושמרנות, על פמיניזם ומנהגי תפילה, על פרובוקציות וסובלנות. אי אפשר להתווכח על מה שכל ארחי-פרחי (=אורח פורח) וכל בר-בי-רב יודע מה 'מנהג המקום' בעזרת הנשים הנמצאת ברחבת הכותל המערבי (ולא מדובר בחלקת הכותל ב'קשת רובינזון' שהוקצתה לתנועות הלא-אורתודוקסיות). רק שופט שאינו מרים עיניו מן הספרות המשפטית היבשה, איננו מצוי ב'ככר השוק' ואיננו מייחס חשיבות היסטורית לאתר, רק צר-מבט שכזה יכול להתבטא כך על רחבת הכותל, שאין בו 'מנהג המקום'.
זה מזכיר מה ששח לי פעם הרב שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל, לשאלתי בענין כלשהו "מי אמר שאסור? איפה זה כתוב?". תשובתו שבתה את לבי: "מי אמר שאסור לשכן חתולים בארון הקודש? איפה זה כתוב"? ושמא גם זה פרוייקט ל'נשות הכותל', או לאגודת 'צער בעלי חיים'; ברחבת הכותל יש ארונות קודש חמימים ומגישים...
ויש לי פרוייקט נוסף עבור 'נשות הכותל'; להלחם על זכותן להתפלל בהר הבית! יש סיכוי רב ששופטי ישראל יכירו בזכותן האלמנטרית הזו גם אל מול התנגדות הוואקף. הלא הן פלורליסטיות ולא קיצוניות! ובזכות נשים צדקניות נזכה לבנין המקדש והעזרות.