נדמה שהתרגלנו למתרחש בחודשיים האחרונים על גדר גבול רצועת עזה. בכל יום שישי התרחשו שם מהומות אלימות של אלפי פלסטינים. עפיפוני תבערה מספקים תמונות עגומות למהדורות החדשות ובעולם כרגיל מגנים את ישראל על ירי לעבר מפגינים חפים מפשע.
הסיפור האמיתי על מה שקורה בעזה מתחיל בפגישה של בכירי חמאס שנערכה בעזה. הבכירים ניסו לחשוב כיצד להתמודד עם המשבר הכלכלי והמהותי בו שרוי הארגון, לאור הכתף הקרה שהעניין הפלסטיני בכלל ועזה בפרט מקבלים ממשל טרמפ וממשל א-סיסי, ולאור הירידה בהתעניינות האירופית בנעשה שם.
חמאס גם מצא עצמו עסוק יותר ויותר בעם הפלסטיני המתוסכל והממורמר בעזה. כדי לצאת מהברוך ולהעביר את מוקד תשומת הלב לישראל הוא הלך על מהלך מבריק מבחינתו: צעדות השיבה .
זוהי מלכודת תודעה מתוחכמת , מצב בו ישראל מפסידה מכל הכיוונים: על פי הרציונל שלה אנשי החמאס (בעיקר פעילי הזרוע הצבאית עז א-דין אל קסאם) יפעלו אך ורק בכסות אזרחית וללא נשק גלוי.
הם יסיתו יעודדו יתזמנו ויובילו קהל עממי באמצעים שונים (מאיומים ועד פיתויים כספיים כפי שהודו באוזני החוקרים פעילי חמאס שנלכדו בשטח ישראל) להפגין בסמוך לגדר הישראלית . אם תתנהג ישראל בקשיחות וחייליה יפתחו באש הרי הם יורים על אזרחים חפים מפשע המפגינים "באופן לא אלים" ואם ישראל תוותר ותתנהג באופן מכיל , יוכלו המפגינים לחדור לשטח ישראל לפגוע בישראלים ובתשתיות ולזקוף לעצמם הצלחה תודעתית חשובה כ"משחררי פלסטין".
עצם רעיון המחאה, התחיל בקטן על ידי כמה סטודנטים עזתים שביקשו למחות בשקט אך הוא נוצל ומיד הועצם ונופח על ידי חמאס בכל הכוח, וכך נוצר הגוף המאורגן המכונה: "הרשות הלאומית העליונה לצעדת השיבה ולהסרת המצור" - גוף שבוועד המנהל שלו יושבים בכיר חמאס אסמאעיל רצ'ואן, ובכיר ג'יהאד איסלאמי ח'אלד אלבטש.
גם בעובדה אחרונה זו ניתן לראות סימן מעניין לקריצה שקורץ חמאס לפטרוניתו הידועה של הג'יהאד האיסלאמי – איראן. זאת עוזרת במימון הפרויקט ודוחפת להסלמה בעזה, שיכולה לעזור לה לשחרר מעט מן הלחץ בו היא מצויה בזירה הצפונית. שם, ללא כיסוי מגן של אזרחים ותחת הכאוס המתמשך של מלחמת אזרחים עקובה מדם, נוח וקל יחסית לישראל ולמערב לפגוע בתשתיות איראניות ללא תג המחיר ההומני המתחייב בעזה.
עדות לרצונו של הג'יהאד האיסלאמי לחמם את האווירה ולכך שהחמאס מאפשר זאת ואף לוקח חלק בכך ראינו בימי הקרב שהתפתחו בין ה-29.5 ל-2.6 וגם בשבוע שעבר, כאשר אנשיו ביצעו ירי נרחב של מאות פצמ"רים ורקטות לשטח מדינת ישראל.
השר בנט צדק כשטען שמפריחי העפיפונים אינם ילדים בני 8. "הרשות הלאומית להסרת המצור" הינה גוף מאורגן המתחלק לכמה מחלקות מבצעיות:
מחלקת הלוגיסטיקה האחראית על הודעות, מסרים והסתה בטלוויזיה ובמוקדים שונים וכן על ארגון אוטובוסים ומנהלות שונות. מחלקה ימית העוסקת בארגון משטי מחאה. מחלקת הצמיגים אמונה על ריכוז כמויות הענק של הצמיגים' שהעשן העולה מהם כשהם בוערים נועד למסך ולהסתיר את המתפרעים מעיני לוחמי צה"ל.
ישנה גם את מחלקת חותכי הגדר שאנשיה אחראים הן על חדירות לשטח ישראל, חדירות שמטרתן להביך את ישראל וצה"ל, והן לפגוע שיטתית בתוואי הגדר ובמתקנים צה"ליים נוספים הפרושים בסמוך לה.
בל נשכח את מחלקת עפיפוני התבערה - אמצעי פח"ע זה שהוכיח ועדיין מוכיח את האפקטיביות שלו בהצתת שדות ויערות בסמוך לגבול, עושה שימוש אפקטיבי ברוח הבריזה החזקה המגיעה מהים לכיוון מזרח כמעט בכל יום בשעות קבועות, אינו מותיר חתימת מכ"ם כמעט ולכן קשה מאוד לגילוי.
העפיפון שנתפס תודעתית כמשחק ילדים הפך לסמלה הלא רשמי של צורת לוחמה היברידית זו של החמאס, כביכול משהו הנראה לא מזיק מדי ועממי אך בפועל מדובר באמל"ח סדור המיוצר בשיטתיות במסות בפסי ייצור מקומיים וגורם לנזק כלכלי ותודעתי משמעותי לצד הישראלי.
יש לציין כי אל מול מלכודת תודעתית סבוכה זו, עומד צה"ל בינתיים באופן מעורר כבוד. מאות צלפים מיומנים הוצבו בנקודות החיכוך. מערכי תצפית וגילוי עובו וחוזקו במערכי תיעוד משמעותיים, נעשים מאמצים של ממש בתחום ההסברה כדי לספר את הסיפור מהצד הישראלי, ומעל הכל ישנה אחריות גדולה מאוד המצויה בעידן המודרני בידיו של כל לוחם בשטח (מושג אותו כינה צ'רלס קרולק "הרב"ט האסטרטגי") לירות רק על פי פקודה ורק במי שצריך ומתי שצריך.
אחריות זו של כלל לוחמי צה"ל במקביל לפעולות אחרות שנעשות ולעובדה שצה"ל מפעיל יד קשה (גם אם בררנית) ובלתי מתפשרת כנגד מסיתים ומפגינים מרכזיים, היא זו (שבתוספת הסיעתא דשמיא הרגילה והמיוחדת לה אנו זוכים תמיד ממרום) מאפשרת לצה"ל לצאת גם ממלכודת זו כשידו על העליונה.
הכותב עוסק בחינוך וייעוץ בטחוני