ש: הפרדה בין גברים לנשים בחתונה היא דין או חומרא?
ת: אמנם הג"ר משה פיינשטיין חידש שחייבים במחיצה, רק במקום התאספות הרבים, כגון בית המקדש, בית כנסת או שיעור, אבל במקום פרטי כגון חתונה או סתם אסיפה, מן הדין לא חייבים במחיצה. הוא מתבסס על כך שאת קרבן פסח, אכלו גברים ונשים בלי מחיצה (פסחים פו א. רש"י שם ד"ה והכלה). אבל הפוסקים לא קיבלו חידוש זה, עיין רבי יצחק רצהבי שדחה כל הוכחותיו (שערי יצחק, אדר תש"ע, עמ' צא) ועיין לב אברהם לרבי אברהם ויינפלד (א קלה). וקרבן פסח, אינו הוכחה כי הוא נאכל במשפחה.
ש: כיצד לנהוג אם ההורים מתנגדים להפרדה בחתונה?
ת: החתן והכלה מחליטים, הרי זו החתונה שלהם. האדם מחליט עם מי הוא מתחתן, איפה הוא מתחתן, מי הוא מזמין לחתונה וכו' (עי' רמ"א יו"ד רמ, כה בשם מהרי"ק). ההורים לא צריכים להתערב בחתונת בניהם, והם לא צריכים להתערב בחתונה של ההורים בנישואים שניים. כמובן, שאין לדבר בחוצפה אלא דרך כבוד ויראה.
ש: מה דין שירת נשים של חברות הכלה בכסא כלה, ומה הדין תפילה, קריאת שמע וברכות במצב זה? האם יש מראש לארגן שכסא הכלה יהיה במקום שלא שומעים שם את חברות הכלה שרות?
ת: יש איסור לשמוע נשים שרות, אבל יש איסור יותר חמור להתפלל כשנשים שרות. זה בהרבה חתונות. אנא מכל הבנות, אם הן רוצות לשיר, שיסתגרו בחדר. אני מצאתי דרך לפתור לי את הבעיה, הקלטתי את עצמי מתפלל ערבית בטלפון נייד, אני שם אוזניות, חוסם את אוזניי בידיי ומתפלל בשפתיי באותו זמן. אבל ודאי שצריך לסדר את זה אחרת.
ש: האם גברים צריכים ללוות את הכלה לחופה?
ת: הדין הפשוט, שהבנים מלווים את החתן, והבנות מלוות את הכלה. אין לבנים ללוות את הכלה.
ש: האם חייבים לערוך חופה וקידושין בזמן שכתוב בהזמנה?
ת: ודאי. לא להתחיל הנישואים בשקר. אחרת זה מבזבז לאנשים את הזמן. יש רבנים, כגון הג"ר דב ליאור, האומרים שאם לא מתחילים את החופה בזמן, הם לא עורכים חופה.
ש: האם מותר שצלמת תעמוד בחופה?
ת: מותר לה לעמוד בחופה, כמו שהאמהות עומדות שם, כמובן בלבוש צנוע.
ש: האם אסור או מותר לשיר בין הברכות בחופה או שיש בזה הפסק?
ת: להימנע. זה הפסק. הגר"א שפירא, כאשר התחילו לנגן, היה מורה בידו לחדול. הרי כל הדורות שמחו מאוד וניגנו שעות, אך לא תחת החופה (עיין שו"ע או"ח סב ב. ספר הנישואים כהלכתם רסו. וכן הג"ר יהושע נויבירט, מח"ס שמירת שבת כהלכתה, לא היה ניחא לו ממנהג ההמון השרים בין הברכות בחתונה. וכן בברכה אחרניתא הקפיד שהמברך יאמר: "ברוך אתה ד'... אשר ברא" ואז יפסיק לשירת הקהל, ולא יפסיק בטרם התחיל את תוכן הברכה. שו"ת מבשן אשיב לרב יהושע שלמה ון דייק, רב של רמת מגשימים, סי' סח).
ש: האם יש לצעוק "מזל טוב" כשהחתן שובר את הכוס זכר לחורבן ירושלים?
ת: זו טעות, כי שבירת הכוס היא זכר לחורבן (וכן בשד"ח צווח על זה. אסיפת דינים מערכת ז אות יב). אבל אחרי שבירת צלחת בתנאים, יש מסבירים שאומרים מזל טוב, כי הסתיים העניין (ערוה"ש אה"ע נ כו). ואולי כן הוא בחופה.
ש: האם מותר/צריך/אסור שהחתן והכלה יתנו ידיים בדרך לחדר יחוד?
ת: יש בזה מנהגים שונים. האמת היא שזה מיותר.
ש: כמה זמן החתן והכלה צריכים להיות בחדר יחוד? לעיתים תלמידי הישיבה ורבניה מחכים יותר משעה עד שמתחיל סיבוב הריקודים הראשון אחרי החופה, ויש שזה מפני שהחתן והכלה בצילומים...
ת: זמן לצלות ביצת תרנגולת, כלומר כמה דקות. יותר מעשר דקות, זה טירחא דציבורא, וצילומים יש לעשות אחר כך (הג"ר ישראל זאב גוסטמאן, ר"מ ישיבת נצח ישראל רמיילעס ווילנא-ירושלים ומלפנים דיין בביד"ץ של הג"ר חיים עוזר, אמר שנהגו בווילנא בחתונה שזמן של יחוד והמתנת העדים אחר החופה אצל הפתח בחוץ לחדר היחוד הוא ט' דקות, וכן נהג הגרח"ע. הליכות ישראל - הלכות נדה ח"א עמ' רנה. והאדמו"ר אמרי סופר מערלוי היה מורה לעדי יחוד שיעמדו כשש או שבע דקות מחוץ לחדר. הליכות והנהגות אמרי סופר ח"א עמ' רנה. ופעם סיפר הג"ר צבי שכטר: בחתונתו של ר' אהרן ליכטנשטיין, לימים ראש ישיבת הר עציון, ובתו של הגרי"ד סולוביצ'יק, כשנכנסו לחדר יחוד נשבר המנעול ולא יכלו לצאת. הגרי"ד סולוביצ'יק סיפר לעדי יחוד שאחרי שמונה דקות אפשר כבר ללכת. דפקו בדלת והלכו. גם הצלם דפק בדלת ולא יצאו. הם צעקו שהם לא יכולים לצאת אבל לא שמעו. בסוף הגרי"ד הגיע להגיד להם לצאת, ואז שמעו את הצעקות שלא יכלו לצאת... שלחו למישהו מהמלון לפתוח את הדלת).
ש: האם תלמידי הישיבה צריכים לתת מתנה כסף/צ'ק בשווי המנה באותו אולם, כפי שנוהגים שאר האורחים?
ת: לא. ידוע שאין לתלמיד ישיבה כסף. גם שאר האורחים, אמנם יש בזה הגיון, אך לא כתוב באף מקום שחייב לתתן מתנה בשווי המנה. אלא ככל חסד הוא, לפי הצורך והיכולת. כל אחד יתן כפי כוחו. אגב, צריך שהחתונה תהיה זולה. גדולי ישראל כבר צווחו על זה.
ש: האם הם צריכים להשאיר תשר למלצר?
ת: לפי מנהג המקום. אבל בארץ, האורחים לא נותנים תשר בחתונות אלא החתן והכלה.
ש: שירים חסידיים במקצבים מהירים ותוססים שגורמים להשתוללות, וכן פיוטים כמנהג הספרדים המשרים אווירת השתוללות?
ת: זו לא בעיה חדשה. כבר בגמרא ברכות (ל, ב-לא, א) מסופר שאנשים השתוללו בחתונה אחת ומר בריה דרבינא שבר כוס יקר מאוד כדי שירגעו. אין להשתוללות שום קשור עם שמחה, אלא עם פראות. וקל וחומר בחתונה שהוא דבר קדוש.
ש: מותר לשתות משקאות חריפים עד כדי התבסמות?
ת: אסור להשתכר. אפילו בפורים, יש להיזהר. עיין דברי המאירי המובאים בביה"ל (תרצה ד"ה עד דלא ידע). אין לזה שום שייכות לשמחת החתונה.
ש: צריך/מותר/אסור להביא את הכלה לרחבת הריקודים של הבנים ולרקד בפניה ובפני החתן?
ת: ודאי שלא. לא צנוע. אסור להסתכל על הכלה. אבל כתוב: כיצד מרקדין לפני הכלה? אלא כתובה שם התשובה לשאלה: שאתה אומר לחתן: כלה נאה וחסודה (כתובות טז, א-יז, ב). וגם אסור להביא את החתן לרקוד עם הכלה ברחבת הבנות, כי אסור לאדם להראות חיבה לאשתו בפני אחרים (קצשו"ע קנב, יא).
ש: בשלב זה יש נוהגים לשיר "בואי כלה" במנגינה של שיר חול ששרה זמרת חילונית. מותר?
ת: יש שלשה תנאים בשמיעת שירים. א. מילים כשרות (רמב"ם פירוש המשניות אבות א, יז). ב. מנגינה כשרה, שאינה מעוררת יצרים נמוכים (אגרת הרמב"ם לחכמי ארם צובה). ג. זמר כשר, יהודי מקיים תרי"ג מצוות או גוי מקיים ז' מצוות בני נח (שו"ת משנה הלכות ו, קח. שו"ת באר משה ו, עד בהערות. ועיין שו"ת אגרות משה אה"ע א, צו). לכן ודאי אסור בין בחתונה בין לא בחתונה.
ש: האם מותר לחברי החתן להרים את הכלה על פלטה מעץ?
ת: אין לעשות כן כי אז כולם יסתכלו עליה וגם היא מפחדת ליפול. אמנם מותר להרכיב החתן על הכתפים.
ש: האם עקב מוסיקה רועשת, יש להמנע מלהביא ילדים קטנים לחתונות?
ת: כך אומרים הרופאים שזה גורם נזק לשמיעה. כשבאים לצבא, בודקים את השמיעה, וכולם לקויי שמיעה, החילונים כי הולכים לברים, והדתיים כי הולכים לחתונות. הקיצור, אין צריך להקה עם ריבוי אנשים ורעש אימים.
ש: האם יש לדבר עם המשגיח לברר רמת הכשרות של האוכל? ביחוד בנוגע לאוכלים בשר חלק בלבד.
ת: ספרדי שחייב לאכול בשר חלק, יש לו לבדוק. אך יש די אוכל בלי הבשר אם זה לא חלק.לגבי השאר, מן הדין, ודאי מותר לאכול, הרי זה כשר. אמר הג"ר שלמה זלמן אוירבך: "כשאני מוזמן לחתונה אני אוכל ממה שיש גם מה שאני לא אוכל בבית, כשאני מוזמן אני אוכל". וכן נהג הגרי"ח זוננפלד (ועלהו לא יבול ב סו). וכן הג"ר אפרים פישל הרשקוביץ, אב"ד האליין, חבר בד"צ צאנז-קלויזנבורג ואחד מגדולי הפוסקים באמריקה, היה מקפיד על כשרות המאכלים בחומרות והידורים אותם הנהיג במטבח ביתו הפרטי, הרי כשהגיע להשתתף בשמחה או באירוע, הוא לא היה מביא עמו את חומרותיו, אלא סועד את ליבו מן המאכלים המוגשים לפניו ושמח עם חברו בשמחתו (הבן יקיר לי אפרים עמ' קעט). כמובן, אדם לא חייב לאכול כל דבר.
ש: מה בדבר חלוקת אביזרי "יום העצמאות": פטישי גומי, כובעים, עניבות ומשקפים וכו' מפלסטיק זוהר, בלווי אורות מהבהבים?
ת: שטויות. אנשים שמחים כששרים ורוקדים. מותר לחלק מזכרת אבל לא צריך להגזים. אגב, אין ענין לחלק ברכונים, לכולם יש הרבה.
ש: מה עם תאורה חלשה בזמן הריקודים, מלווה באורות צבעוניים מהבהבים?
ת: כנ"ל. שטויות. והוא הדין בזמן הסעודה, שאוכלים עם הנרות. פעם היה כך כי לא היה חשמל. כל הכסף על שטויות, יש לתת לרעבים. במדינת ישראל, יש מיליון ילדים רעבים. והוא הדין ברית מילה, פדיון הבן, זבד הבת, אירוסין, חינה, וכו'.