לפני שנה עשיתי תחקיר לתכנית ילדים מיוחדת בערוץ דתי, התכנית כללה לימוד והתחקות אחרי דמויות של חולמים גדולים בתולדות העם היהודי. אחת הדמויות שלי היה הכי חשוב לעסוק בהן היתה רחל אימנו, שבעייני היא חולמת גדולה.
כשדיברתי עם אחד מאנשי ההפקה והיוצרים של הסדרה, התווכחנו קצת האם זו דמות רלוונטית לילדים היום, איך מביאים סיפור של מישהי מהתנ"ך למסך, ואיך מנגישים אותה לילדים בלי תמונות, אנשים שהכירו אישית או לוקיישנים המזוהים איתה.
יותר משהסברתי לו את מחשבותיי על רחל אמנו, אני חושבת שזה היה לימוד גדול עבורי להבין בעצמי את אמא רחל כאישה חולמת, לא מוותרת, לא קורבן של אף אחד, כמהה וכוספת לזוגיות, לילדים ולבניין הנכון של האומה הישראלית. הדיון וההתעסקות סביבה עזרו לי להכיר עוד בחיבור החזק והעוצמתי של אינספור נשים וגברים שפוקדים בכל שעות היממה את הציון שלה בבית לחם (ותאמינו לי, הייתי שם כמעט בכל השעות),
ואולי הכי היה לי ברור בהתלבטות הזו שרחל אימנו היא לא זרה ורחוקה, היא חלק מסיפורי החיים, חלק מהתורה עליה גדלנו, משולחן השבת, הסיפורים בגן או בכיתה, והיא החברה הזו שיש לכל אחד שנקראת רחל כי נולדה סביב י"א בחשון. ובטוח לי שהיא נגישה ומוכרת ורלוונטית לילד דתי יותר מאשר טרומפלדור או בן יהודה וכל אחד מאנשי העלייה הראשונה.
אחרי דין ודברים הצלחתי להעביר את המסר, ועשינו פרק מדהים על רחל אימנו, על האמהות שלה, על הזוגיות שלה, על החיבור והאחווה בינה לבין אחותה, על התפילה שלה לשיבת הבנים הביתה, וגם על הויתור שלה למען מטרה גדולה ממנה, ואיך אמרה שם הרבנית ימימה מורתי: "רחל לא וויתרה 'על', היא וויתרה 'עבור', וזו כבר שליחות ולא קורבנות!"
כשהגענו לצלם שם במקום האהוב עלי כל כך, בקבר רחל, והייתי עם כל צוות הצילום וההפקה שכלל אנשים שמעולם לא ביקרו שם, התרגשתי, בכולם אחזה התרגשות מסוימת, ואני הבנתי אולי טוב מתמיד את העומק של הנקודה של רחל אימנו איך שהיא פשוט אמא שמתגעגעת, וכל בן שמגיע אליה גם הרחוק ביותר, גם זה שמתנגד או לא מכיר בה, כשמגיע לשם ומתחבר, מיד מרגיש את הנוכחות האמהית שלה, ואיך הכוחות שהיו לה מזרימים כח גם לחיים שלנו היום.
בי"א בחשוון, יום ההילולה של אמא רחל בשנים האחרונות אני מרגישה כמו חג פרטי, משתדלת ומקפידה להגיע אליה כמעט בכל ראש חודש והרבה פעמים סתם כך כשצריכה תפילה טובה, עצה ובקשה מה' יתברך ולפעמים פשוט לקבל חיבוק רוחני מאב גדול בשמים, ואמא אחת שמכירה כל קושי שאני חווה. שיודעת מה זה לחכות, ולצפות, וכמעט להגיע ולהתאכזב, ולנסות עוד, בכל תחום, בזוגיות, בעקרות, באמהות, באחיות, ואפילו כשזכתה לבן שני לא הצליחה להישאר בחיים ולגדל אותו. היא אמנם האמא שהביאה את החלק הקטן בשניים עשר השבטים ובבניין בית יעקב ובני ישראל, אבל היא האמא היחידה שגם היום אחרי המון שנים יום פטירתה מצויין ברבים, ילדים קטנים מכירים ולומדים על דמותה, והיא האמא עם הכח הנשי ביותר שנותנת לנו תקווה וחלום. בדמותה היא מלמדת, מחזקת ומחברת בין כל האנשים השונים בעם שלנו שמגיעים אליה.
היא נמצאת שם על אם הדרך, אמא של האמצע, ומחכה ומתפללת עלינו שנשוב, אליה, אלינו.