עם סיומם של ימי השבעה על אחי גלעד הי"ד בחזרתנו מקברו, עלינו כל המשפחה המורחבת לגבעה סמוכה כאן בחוות גלעד, ואבי מורי נשבע לנקום את דמו בהקמת ישוב על שמו באדמות אלה, שנקנו תחילה בכסף, ונקנו שוב בדם.
השבועה קוימה. אבי היה למחולל חוות גלעד, איתי ובצי היו למייסדיה, יחד עם בני נוער יקרים וגיבורים.
16 וחצי שנים לאחר מכן, עולים אנו לכאן משפחות שבח וקובי, משפחת הקהילה הקדושה חוות גלעד, חברים מכרים ואוהבי התורה העם והארץ, לקברו של הקדוש והצדיק הרב רזיאל שבח הי"ד, כאן, בדיוק ברגב האדמה הזה, בו התחולל מאבק האיתנים ליישוב הארץ, המאבק הנחוש שעשה רעש בעם, ועורר את הלבבות למסירות נפש על ארץ ישראל.
משפחות יקרות, בחייו היה הרב רזיאל כמו שידענו תמיד. אבל התברר לנו בימי הכאב עד כמה ההוד שלאחר מותו. בדמו ברוחו בלבבו באישיותו ובכל הווייתו תמצית הרעיון האלוקי: עבד קדוש לעם קדוש על אדמת הקודש.
במותו ובקבורתו במקום הזה הייתם אתם משפחות יקרות, ויעל הגיבורה שלנו בראש, וההורים הנפלאים שזכינו להכיר ולהתאהב, הייתם אתם למנציחי חוות גלעד. "מנציחי" מלשון "נצח".
הישוב הזה הפך לאבן דרך נצחית בתולדות ישראל. כאן קבור צדיק. כאן חי צדיק. חי במותו. השבוע הזה היה, מתוך כאב עמוק, שבוע נשגב של התרוממות רוח, של הוד וקדושה, חשנו שרזיאל במותו רומם את כולנו לפאזה אחרת, למדרגה רוחנית אחרת, הפכנו מקהילה למשפחה, הפכנו לאמיתיים יותר, למשמעותיים יותר, לטובים יותר. רוחו של רזיאל מלווה אותנו מכאן והלאה, וכך יהיה בהרים האלה לנצח.
המעמד המצמרר, בבחינת מעמד הר סיני, שחווינו לפני דקות ספורות, של התחלת כתיבת ספר תורה היום בבית משפחת שבח, על ידי אלדן אחיו של הרב רזיאל, מסמן לנו באופן בהיר את דרך הנצח.
הכותב הוא אחיו של גלעד זר הי"ד שעל שמו קרוי היישוב חוות גלעד.