שפמים רבים הורמו אמש בהפתעה. המפד"ל הישנה הפכה לגלגל החמישי של עצמה, ועודנה המומה מהסיבוב שעשו עליה בנט ושקד.
למרות טענות והשוואה לזגזוגים מצד מפלגות מרכז-שמאל, דווקא צודקים נפתלי ואילת בטענתם הערכית הבסיסית: צריך חבירה חדשה של הכוחות הטובים והבריאים בעם ישראל. הבעיה היא, שהם לא ניתחו את כישלונם והאשימו בנאומם אמש, לא יאומן, את הרבנים שכביכול לחצו עליהם להישאר בממשלה.
מה היה תפקידם של הרבנים הציונים-דתיים בקדנציה האחרונה? כמי שישב עם עשרות רבנים בשנתיים האחרונות לדון בסוגיות ציבוריות כאובות אעיד ואומר: הרבנים היו מאוכזבים עמוקות מהבית היהודי אך נשכו שפתיים. האחריות הלאומית גרמה להם לתת קרדיט לנפתלי בנט גם כאשר לא ייצג את ערכיהם לכל אורך הקדנציה שלו. "הוא איש מלא אמונה", כך שמעתי. אותם רבנים שבנט האשים נתנו לו גב בכדי שיוכל להוביל את מה שהם מאמינים בו בשילוב כוחות וכישרונות, בשם האחדות אותה הוא השליך מאחורי גוו כלאחר יד.
מי שעומד מנגד בשאלות הגדולות והקריטיות סביב עולם הרבנות, השבת, הכותל, הגיור ועוד ועוד זכה לארך-אפים מצד עולם התורה הציוני. מי שמעביר מיליונים במשרד החינוך לארגונים להט"בים ומעודד את ערבוב המינים בצבא זכה לסלחנות מצד רבנים אשר הילכו עימו במתינות כמו דוד המלך לבנו אבשלום. הרבנים נתנו לבנט את כרטיס האשראי הערכי – והוא גיהץ וגיהץ והותיר להם את החשבון.
המפד"ל הישנה כנראה התנפצה לרסיסים לא בגלל הפוליטיקה אלא בגלל תהליכים סוציולוגיים אופייניים לעידן שלנו כאשר דפוסים מגזריים מתפרקים כפי שקורה גם במגזרים שכנים: החרדים, הרוסים והערבים.
כנראה, שהחילוק הברור הלקוח מהשטייטל בין רבנים השקועים בעולם התורה לבין העסקנים – פג תוקף גם הוא. גם במפלגות החרדיות זה לא עובד. ויש לבדוק היטב מי הוא שלוחא דרבנן, והאם בכלל. כעת יש לטפח מודל חדש ומוצלח יותר של נציגי עולם התורה. מודל שעונה על הדרישה האמתית שמניעה את בנט ושקד עצמם כאשר דיברו אמש על חיבור חילונים ודתיים על מצע של ימין חדש ולאומיות.
מה חסר שם? נקודת הקודש. היהדות המתוקה והעמוקה אותה סימל הרב רונצקי זצ"ל, מי שהיה השותף של השניים ונישא בפיהם בערגה בפתיחת נאומם. שני המנהיגים פעלו תחת השם הבית היהודי בלי שקידמו בשום צורה את אופיה היהודי של מדינת ישראל. בלימת הבג"ץ, בלימת רעיון המדינה הפלסטינית, והטיפול המחבלים. כולם הישגים חלקיים שלא מציתים שום מהלך משמעותי הראוי לדגל היהודי שנמכר לנו בבחירות הקודמות. בטח לא לדגל הדתי.
גם חברי המפלגה האחרים לא הציגו עשייה אסטרטגית משמעותית מלבד ח"כ סמוטריץ', שעבד כמו מפלגה שלימה ויכול להיות מנהל בית הספר למחוקקים, אך נחשב בעיניהם הילד המעצבן של הכיתה. מספר שמונה במפלגה נשף אידאולוגית בעורפם בתפקיד מספר שלוש ולא היסס גם לשחק סולו כשצריך ולהיות היהודי-לאומי האותנטי היחידי בכנסת שמחזיק סוללה-תורנית טעונה במלואה. אומנותו – תורתו.
דווקא כחלק מהתהליכים הסוציולוגיים האטיים יש זרמי עומק ענקיים שמשפיעים רבות בחוץ, בשטח, ברחוב, הרחק מחוץ לכנסת. היהדות הופכת לנחלת ההמונים, הרוב. מתבצעות חבירות של כוחות מגוונים למפעלים משותפים יחד עם אחים חרדיים ומסורתיים. כדי לתת לכך ביטוי אלקטורלי צריך לדבר תורה בגדול, לשים אותה בתמימותה בחזית, מה שלא ידעו בבית היהודי לעשות כסיעה.
מיצינו את מחממי הכיסא שעסקו רק ביח"צ. לא הכיפה הסרוגה, לא ההערינג, לא הסנדלים והתמונות בעלוני השבת ינצחו. תנצח דרכה של התורה הגואלת, של ההשפעה היהודית העמוקה בתוך מערכות המדינה. לשם כך צריך אנשים. אנשי חיל יראי אלוקים. מלאים בתורה ושועלים פוליטיים עם רזומה מוכח של חזון ומעש דוגמת סמוטריץ' ושכמותו. המהות, האג'נדה, החזון והתכניות המדיניות הנובעות מערכים עמוקים כתוצרי בית המדרש כבר יבואו אתם כל בוקר לעבודה בכנסת.
הכותב הוא סרן במיל' ורב בית הספר להנדסה צבאית לשעבר