השבוע הוענק "פרס שר החינוך לתרבות יהודית". הזוכה בתחום הקולנוע היא הצלמת והבימאית אביגיל שפרבר. הבחירה בשפרבר מעלה סימני שאלה, נימוקי ועדת הפרס עליהם חתום שר החינוך בעצמו כבר מעלה סימני תמיהה ואף יותר מכך.
ייתכן ששפרבר צלמת נפלאה ובימאית בחסד ועל כך היא ראויה לפרסים ולהוקרה. אך כאשר קוראים את הנימוקים להענקת הפרס מגלים ששר החינוך העניק לה את הפרס לא בזכות כישוריה אלא בזכות עמדותיה.
להלן הנימוקים שכתובים על גבי התעודה עצמה: "בת למשפחה שומרת מצוות, החיה עם בת זוג ושני ילדיהן... אביגיל שפרבר מוכיחה בעבודתה עקביות, אומץ רב... היא נוגעת במצבים אנושיים שההלכה היהודית והחברה הדתית בישראל עוד לא שרטטו להם גבולות - ובכך מסייעת לעצב מציאות חברתית ותרבותית בטרם נוסחה על-ידי הממסד".
איני מומחה גדול לתרבות, אך דומני שעובדת היותה חיה עם בת זוג ושני ילדיהן לא אמורה להיות שיקול להעניק פרס מקצועי. כאשר אנו מדברים על פרס בתחום של תרבות יהודית, אורח חייה אמור להיות שיקול נגדי. לא מדובר רק באורח חיים אישי וחטאים שנעשים בחדרי חדרים, שפרבר ייסדה את עמותת בת קול. בדף הבית של אתר העמותה מתנוסס לו בגאווה המשפט הבא: "בת-קול, ארגון לסביות דתיות, הוקם בשנת 2005 בידי נשים שאינן מוותרות על זהותן הדתית, וגם לא על זכותן לממש את חייהן כלסביות". האם דרך חייה האישי והציבורי של שפרבר שמנוגד לחלוטין להלכה הוא נימוק ראוי מדוע להעניק לה פרס על תרבות יהודית על ידי שר חינוך דתי מטעם מפלגת הציונות הדתית?
אך זה לא הכל. שר החינוך מעניק לה פרס על כך שהיא "נוגעת במצבים אנושיים שההלכה היהודית והחברה הדתית בישראל עוד לא שרטטו להם גבולות - ובכך מסייעת לעצב מציאות חברתית ותרבותית בטרם נוסחה על-ידי הממסד". האם באמת ההלכה היהודית עוד לא שרטטה גבול מאוד ברור שאוסר את דרך חייה של שפרבר אותה בחרה לממש? האם אורח חייו של נפתלי בנט כל כך מנותק מאורח חיים ויורה דעה שהוא אפילו לא מודע לאיסור?
שפרבר זוכה לחיבוק חם ואוהב מהברנז'ה התל-אביבית ששמחה לקלוט לשורותיה בת של רב שפורצת את גבולות ההלכה, אך עצוב שהיא מקבלת חיבוק גם ממפלגת הבית היהודי, שמיום ליום הופכת להיות יותר ויותר הבית הפתוח. זו לא תרבות תורנית ולא תרבות יהודית, זו תרבות אנשים ונשים חטאים.
הכותב הוא מנהל התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית