ערב תשעה באב? בואו נדבר על אהבת חינם אמתית

מתחת לביתו של איתן אלחדז, שורת אנשים מרקעים שונים ובעלי דעות שונות, כמעט ולא מדברים על אהבת חינם. הם פשוט חיים אותה. על פנינה מיוחדת בלב הארץ הרחוקה מעין הסערה והתקשורת

חדשות כיפה איתן אלחדז 20/07/18 10:22 ח באב התשעח

ערב תשעה באב? בואו נדבר על אהבת חינם אמתית
מימין: הרב אוריאל סעייד, אוהד הוכרמן, יותם לבנה והרב אריאל מורה, צילום: איתן אלחדז

ערב תשעה באב הוא זמן מצוין לדבר על שנאת חינם אבל אני דווקא הייתי רוצה לספר לכם על אהבת חינם.

כזו שמצאתי ליד ביתי בקריית אונו שם בשטח הקטן של רחוב ווינגייט 22 מתרחש בשנים האחרונות משהו מאוד נדיר במציאות הישראלית המקוטבת ורבת השסעים : שתי קהילות קטנות שמגיעות מקצוות החברה חיות זו לצד זו בשיתוף פעולה, בהבנה וכיבוד הדדי

 במקום מתקיימת פעילות בית הספר הדמוקרטי המקומי לצד בית המדרש והישיבה של תנועת 'מעיינות' הדתית. רצה הגורל ושתי התנועות היו צריכות לחלוק שטח קטן ומה שהתחיל תחילה בחשדנות הדדית ועמידה על קוצו של כללים ותקנות התגלגל בסופו של דבר למציאות של שיתוף פעולה, הבנה וכבוד הדדי.

כיום הם עורכים אירועים משותפים בהם תלמידים בעל מוגבלות מבית הספר עולים לתורה "זו הייתה דוגמא עבורי לשילוב למופת של תלמיד בעל צרכים מיוחדים בכיתה רגילה" סיפר לי הרב אריאל מורה ראש המכינה המקומית.

הם מקצים זה לזה חדרי כיתות בשעות העומס, וכשאחד מאנשי הצוות קרע גיד התייצבו אצלו נציגי התנועה עם משלוחי מנות כמחווה של רצון טוב. אהוד הוכרמן מנהל בית הספר הדמוקרטי מספר שעל אף המחלוקות הוא רואה המון דמיון בין הקהילות "הן החינוך הדתי והן החינוך הדמוקרטי תופס את הילד כמכלול. לא אחד שצריך להגיע דווקא להישגים בחשבון אלא דרך ארץ קודמת לתורה אבל גם תורה. וחנוך לנער על פי דרכו כל אלו מקבלים ביטוי באותם זרמים". 

אני חושב שהסיפור הקטן הזה יכול לשמש נקודת אור במציאות הישראלית שבה לשנאת חינם יש יותר יחסי ציבור והסיפורים הקטנים הללו שמתרחשים כך אני מאמין בעוד מקומות  לא מגיעים לידיעת הכלל. מה שצריך להבין שכדי ליצור אהבת חינם לא צריך לוותר על הייחוד שלך או על הצרכים שלך. אפשר וראוי לנהל וויכוח השאלה היא כמובן איך.

עמוס עוז אמר פעם בהרצאה שהייתי נוכח בה כי "המחלוקות בתוכנו כולל מחלוקות כואבות ופוצעות אינם נובעות מכך שיש בינינו אחדים שהעיניים שלהם עדיין לא נפקחו לראות את האור. הם נובעות מכך שיש בעולם אורות ולא אור. אמונות ודעות ולא אמונה ודעה".

הרעיון שהאמת היא לא דיכוטומית אלא מבוטאת בכמה אופנים יכולה להועיל לנו בוויכוחים הבלתי נגמרים בנינו. להבין ששמאל וימין, דתי וחילוני, שמרן וליברל אינם רק זירת אגרוף של רעיונות אלא גם מבטאים משהו מאוד בסיסי בהוויה האנושית מקדמת דנא ותמיד היה מתח בין התפיסות ודווקא אותו המתח שבין הניגודים הוא זה שמפרה אותנו ומקדם אותנו. כשהוויכוח נעשה 'לשם שמיים' צומחים ממנו דברים נפלאים.

אולי גם חלק מאותה 'שנאת חינם' נעוץ בעובדה שהמסכים השתלטו עלינו. מחקרים במערב מראים שיש ירידה דרמטית בשיעור האמפטיה וזה לא סתם כי מי שנועץ מבטו במסך ולא באדם שמולו אז נעלמים מנגנוני הריסון הטבעיים כמו מבוכה ותקשורת שלמה בלתי מילולית ואז אין בעיה לומר את הדברים הקשים ביותר כשנמצאים מאחורי המקלדת. 

לסיום אני נתלה באמירה של מנהל בית הספר הדמוקרטי אהוד הוכרמן. "אני תמיד אומר", הוא מציין, "שהשונות של האחר תורמת לזהות שלי וחשוב להבהיר". הוא פונה לרב אוריאל סעייד, רב התנועה "שאני אוהב אתכם ומכבד אבל גם לא מסכים. אבל קודם אוהב ומכבד".

הכותב הוא כתב, צלם וחוקר טקסים ומנהגים בחברה הישראלית.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן