שיהיה ברור,עומר אדם איננו אדם שומר תורה ומצוות במובן ההלכתי המקובל.
הוא מחלל שבת מבחינה הלכתית,הוא לא מקפיד על מצוות שבינו לבינה ועוד..
אבל הוא נתפש על ידי רבים וטובים מהאנשים הדתיים והחרדיים כמי שקידש שם שמים ברבים.
מי שמחפש ראיון עם הזמר המפורסם יתאכזב. חיפשתי בגוגל מה ההסבר לכך שהוא לא מופיע והתשובה היתה שהוא לא עובד בשבת. באמת ראוי להערכה גדולה על כך שהוא עומד על עקרונותיו בכל מחיר.אבל האם זה קידוש השם?!
חשבתי לעצמי מה היה קורה אם עומר אדם היה זמר דתי שהחליט להוריד את הכיפה ולא לשמור לשמור שבת במובן ההלכתי התורני של המושג.
האם גם אז הוא היה בבחינת 'מקדש שם שמים'???
אני מניח שלא היו עושים לו הנחות אלא היו מבקרים אותו על כל שהוא 'דתי מחמד' בוחר את מה שנח לו וכדומה....
עומר אדם הוא האייקון המסמל יותר מכל את היהדות הישראלית המתחדשת לעיננו.
הוא איננו מבקר את ההחלטה לקיים חזרות בשבת,הוא איננו באה בטענות על כך שהוא לא יכול להופיע בגלל חזרות בשבת,כפי שעשו כמה עיתונאים,אלא פשוט אומר 'לי זה לא מתאים' .
נדמה לי שחוץ מהשיר 'מודה אני' שלו,לא ישמיעו את שיריו האחרים במוסדות החינוך הדתיים,כי הוא לא בדיוק יקיר החמ"ד...
נדמה לי שהיחס לעומר אדם מגלם בתוכו את המצב התרבותי-רוחני בו נמצאים רבים מבני הנוער והצעירים בחברה הדתית ואפילו החרדית.
הגבולות הולכים ונסדקים,ההגדרות של טוב ורע הולכות ומטשטשות וכך גם היחס לתורה ולמצוות. כי אם עומר אדם 'מקדש שם שמים ברבים' - אזי אפשר לקחת אותו כמודל חינוכי-תרבותי בדברים נוספים.
זהו המסר העמוק העובר בין השורות.
העולם התרבותי בו חי אדם משפיע על קבלת ההחלטות שלו הרבה יותר מלימוד הלכות או משיחות מוסר,כי הוא זה שחודר עמוק לנשמה.
באמת כל הכבוד לעומר אדם על כך שהוא עומד על עקרונותיו. אבל לומר שזהו קידוש השם???
כי אם לא נדע להבחין בין ההקפדה על אי העבודה בשבת לבין שמירת שבת על פי ההלכה המסורה לנו מדורי דורות,נערער את הבסיס לכל תפיסת עולמנו.
ועוד שאלה מן הצד השני,פייטנים וחזנים עובדים בשבת מאוד קשה. נוסעים למקומות מרוחקים,פעמים רבות ללא המשפחה כדי להנעים בבתי כנסת,בתי מלון וכדומה. זוהי פרנסתם ויש להם היתר הלכתי,כי הם מקבלים תשלום עבור ההכנות ולא עבור השבת.... הערמה הלכתית ידועה.
אולם נראה לי שעומר אדם לא יחפש את הערמות הללו,הוא פשוט לא מוכן לעבוד בשבת . נקודה.
עוד הבדל שבין השבת ההלכתית לשבת הרוחנית ...הפעם עומר אדם הוא המחמיר...
גם דוגמא זו מציבה בפנינו את הפער המובנה שבין 'רוח היהדות' לבין ההלכה היהודית- פער שקשה לגשר עליו בעולם הליברלי בו אנו חיים,אבל הוא פער שחובה עלינו לעסוק בו באופן עמוק ורציני.