קראתי את דבריך בדבר התנאי על כך שבבוא מפלגתך לנהל משא ומתן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על כניסה לממשלתו, היא תציב כתנאי את חקיקת פסקת ההתגברות תוך 60 יום מזמן הקמת הממשלה.
יישר כוחך על העמידה על עניין זה, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בית המשפט הלך והחריף את ההפיכה המשפטית שהתחיל פרופסור אהרון ברק והביא אותה עד הקצה הבלתי אפשרי של השתלטות המיעוט על הרוב, ולכן תביעה זו לפסקת ההתגברות היא ראויה וטובה.
אך נראה לי שלא די בכך. עד שאתה עוסק בהפיכה רבת השנים שהקצינה עד טירוף, כדאי שתציב תביעה מידית נוספת לביטול הפיכה שמתרחשת ממש עכשיו. היא החלה, אמנם, לפני שנים אחדות אך צוברת לאחרונה תאוצה. את ההפיכה הזו החל הרמטכ"ל היוצא גדי אייזנקוט, והיא מתעצמת והולכת.
הפיכה זו חדרה לצבא עם החלת פקודת השירות המשותף. פקודה זו אומרת בפירוש שערכי צה"ל המרכזיים הם פלורליזם, שוויון ושיתוף נשים בצבא בכל מקצועות הלחימה. לא עוד רוח לחימה של ניצחון, לא עוד יוזמות התקפיות, לא עוד מקצוענות צבאית, אלא ערכי תרבות, כאילו משימתו של צה"ל אינה מלחמה וניצחון אלא סדנת תרבות מורחבת לתירבות של אזרחי ישראל מחדש. לאומיות הפכה למילה מגונה והיא הוחלפה בסדנאות הפיקוד במונח "ממלכתיות" מבית מדרשו של "המכון לדמוקרטיה ושלום" שמהותו מדינה אזרחית רב לאומית ורב תרבותית, ולא מדינה לאומית יהודית.
הדת הרפורמית מקבלת במה נרחבת בפעילויות מטעם חיל החינוך, ואילו הדת היהודית הפכה לאבן נגף, כאשר ישנו לעיתים אף שיתוף פעולה עם גופי שמאל להפרדת הדת מהצבא, קוראים לזה "הדתה". אגף התודעה היהודית ברבנות נסגר וסולק בבושת פנים, כאילו שזה האויב האמיתי של המדינה והצבא.
סמכויות הרבנות הראשית קוצצו, תקני רבנים נלקחו ממנה. על רבנים נאסר לדבר בפני חיילים בצבא, "ודת האזרחות ניתנה בצה"ל הבירה". דובר צה"ל הפסיק להיות אמין והפך למשרד פרסום לבנות ונשים בצבא, ללהט"בים ולשאר חיילים וחיילות חסרי זהות.
הצבא מנסה להכניס בנות לתפקידי לחימה בכל הכוח, פותח עוד גדודים מעורבים כושלים, והכול בשם האג'נדה חדשה. הצבא מנסה להכשיל בנות בראיונות בלתי חוקיים על מנת לגייסן ומסתייע ברבנים וגופים דתיים שבעד גיוס בנות דתיות לצה"ל, למשל, עמותת 'אלומה', המתוקצבת ע"י צה"ל והמנכ"לית שלה מצהירה שמגמתה לגייס כמה שיותר בנות דתות. נאמר לי שאחד הרבנים התומכים בגיוס בנות דתיות התבטא שצריך בכלל לסגור את השירות הלאומי.
לאור כל זאת, מה הפלא שאין רוח לחימה, וחיילים לא יורים על מחבלים ולא רודפים אחריהם? גדודים מעורבים, שידוע שרמתם המבצעית נמוכה, מקבלים גזרות ביו"ש שאינן מתאימות ליכולתם המבצעית.
כיוון המהפכה ברור, ורוח המפקד גם היא ברורה: חייל שיעשה פחות מהמצופה ממנו לא יועמד לדין ולא ייענש. אך מי שיעשה יותר ייענש באופן חמור מאוד. ממילא החיילים מפחדים לירות.
מפקדים בכירים מגלים שנמנעו מפעולות בעזה ובגזרות אחרות בגלל שיקולים מוסריים ואף סיכנו את חייליהם. מ"פים שמשתחררים מצה"ל מגלים שההנחיות להכשרת חיילים כיום שונות ממה שהנחו אותם: היום ההנחיה היא להכיל אירועים, לשלוט בהם, ולא להסתער ולנצח.
ברור שהדבר נגרם גם בעקבות הכנסת המכונים החיצוניים לצה"ל, הפרופסורים שמרצים בהם הם מהגרעין הקשה של השמאל החושב שאנו כיבוש זר ומזיק בארץ ישראל. הם מכניסים ערכי מוסר חדשים, אותם ערכים של בית המשפט העליון, שאתה מנסה כיום לשנות. צריך לעצור ולשנות ב180 מעלות את הכיוון בטרם אסון. לכן, בנוסף לתנאי החשוב שהצבת, אתה צריך באותה מידה להציב כתנאי לכניסה לממשלה את ביטול פקודת השירות המשותף.
יש לדאוג להוצאת כל מכוני השמאל והרפורמה מצה"ל, והפעם באמת. יש לקדם קצינים דתיים הראויים לכך, ולא "לחפש אותם". יש לתת עצמאות לרב הראשי לצה"ל והרבנות הצבאית, להחזיר את התודעה היהודית לצה"ל, לעצור את ההסתה בצה"ל נגד הדת והדתיים.
צבא ההגנה לישראל הוא קידוש ה' וחייליו ומפקדיו בעלי מסירות נפש. אך רק בדרך הזו יעשה צה"ל את תפקידו, יחזור להאמין בצדקת הדרך ולנצח את אויבינו. חזק ואמץ,
הכותב הוא רב בישיבת מצפה רמון