נעלה את זהבה גלאון על ראש מחננו

בשבוע שעבר זכינו סוף סוף שמנהיגת שמאל (חבל שלשעבר) אומרת דברים כדורבנות. "שופטי בג"ץ ערלי לב שהכתימו לדיראון עולם את המוסד שהם מכהנים בו", "אחרי 51 שנה נעשינו אדישים לדברים מחרידים", "הריסת בתים של קהילה שלמה היא העברה כפויה - דהיינו פשע מלחמה ופשע מלחמה יש לחסום בגופינו", כתבה יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, במאמר דעה ב"הארץ".

ואז מגיע הפאנץ': "הגיעה שעה קשה שבה יש לקרוא לאי ציות ולהתנגדות אקטיבית, נחרצת ונחושה. יש להשתמש בכל הכלים של מאבק לא אלים, כולל אי ציות אזרחי וחסימת הדחפורים". 

בקריאה ראשונה חשבתי שאני הוזה. האם גלאון חזרה בתשובה ומובילה את המאבק הנוכחי על נתיב האבות? ואז ראיתי פרט קטן - מדובר על הפינוי בחאן אל אחמר הבדואי.

או אז התעוררה אצלי המחשבה - היכן ההנהגה הציבורית שלנו כיום? מה הם אומרים על הפינוי הקרב? בימית היו מי שהובילו את ההתבצרות על הגגות ואפילו כאלו שאיימו במסירות נפש כפשוטו. בימי אוסלו היו דיונים כאלה ואחרים על דין רודף - הלכה למעשה או רק בתאוריה ואולי בכלל לא? בגוש קטיף היו דיונים על התנגדות אקטיבית או רק פאסיבית, אבל היו קולות ברורים ונחרצים משני הצדדים. 

והיום? מהם הקולות סביבנו היום? כבר אין קולות של התנגדות כלל. גלאון היחידה שקוראת לעצור את הדחפורים - ולא, ממש לא בנתיב האבות.

היחידים שהשמיעו את קולם הינם רבנים חשובים ומגוונים שקוראים לבוא ולמחות נגד העוול. אבל אלה מעט מדי רבנים, וזה רפה מדי. הציבור לא מבין מה ההנהגה רוצה ממנו. או שמא ההנהגה לא כל כך רוצה מהציבור כלום? נשאלתי על ידי בני נוער ולא ידעתי לענות - האם רוצים שנגיע לנתיב האבות ללמוד תורה? זוהי דרך המחאה?

לכאורה אנו ניצבים בפרשת דרכים וצריכים לשאול את עצמינו שאלות נוקבות: האם התפכחנו ואנו מבינים משהו שלא הבינו בעבר במאבק על גוש קטיף? בשרשרת האנושית? האם חלילה כהו רגשותינו? כפר דרום, מגרון, עמונה, ושוב עמונה - התרגלנו? ואולי בעצם נחלשנו? האם איננו עוד מסוגלים לייצר מאבק אפקטיבי, אנרגטי שסוחף אליו אותנו ואת בני הנוער שלנו?

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? היכן הוא חנן פורת שידע לומר דבר דבור על אופניו?
היכן הוא הדבר היחיד של הדור? האם גלאון היא היחידה שיודעת לומר את הדברים?

אז הנה משהו שניתן לקחת מהמחנה שלא נמצא בשלטון - הוא לא נחלש, הוא ממשיך להאמין בצדקת דרכו. ומי שמאמין - יודע לומר את הדברים בבהירות ובנחישות.    

הכותב הוא יו"ר פורום ההתיישבות הצעירה