מדובר בתקופה של איומי סרק. תקופה רדומה, תקופה של פרוצדורות, תקופה של חתימה על חוזים עם סעיפים רבים ותתי סעיפים רבים אף יותר. אין כאן שום מתח. אין פה שום סיפור. אפילו האיומים השבוע של ראש הממשלה, בנימין נתניהו ללכת לבחירות חוזרות לא העלו את מפלס המתח בקרב הציבור.
זה לא מתח של חצי גמר ליגת האלופות. ברור שלא. זה אפילו לא המתח של הסצנה האחרונה בפרק שלוש בעונה הנוכחית של משחקי הכס. צר לי, אבל זה גם לא מתקרב למתח של המחזור האחרון בליגה הלאומית. זאת פשוט תקופה של איומי סרק בהרכבת הקואליציה הנוכחית. הכל צפוי והרשות המבצעת נתונה.
הרי אין משא ומתן ללא איומים. אין משא ומתן ללא משבר. אין משא ומתן ללא משא ומתן. זו המהות של לשאת ולתת. כל צד מתבצר בעמדתו, בתקווה לקבל את התפקיד הכי משמעותי שהבטיח לבוחריו, או את התפקיד הכי משמעותי שהבטיח לעצמו, לטובת המשך הקריירה הפוליטית שלו. מי שהיה שר הביטחון וערך סיורים ברמת הגולן, לא יסתפק בתפקיד זוטר כמו השר לאזרחים ותיקים ומעתה ייצא לסרט כמידי יום שלישי. מי שהיה שר האוצר והחליט על פרויקט להצלת יוקר המחייה לא ייכנס כעת בשערי לשכת שר התרבות כדי להילחם במימון תיאטרון יפו. זו ירידה ברמה. ובפוליטיקה כמו בקודש, מעלין ולא מורידין.
והרי הטענה שנשמעת כל הזמן מאותן מפלגות, שקיבלו להזכירכם מספר מנדטים שלא מאפשר להם לצרף את המילה "אלוקינו" לזימון סביב השולחן, היא - שזה מגיע להם. "אין סיבה שליברמן יישאר עם הביטחון, דרעי עם הפנים, כחלון עם האוצר ואנחנו נהיה ילד כאפות", כך אמר יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אבל באותה נשימה, אין סיבה גם לנו להתרגש מכל התבצרות ומכל איום עד ה-29 במאי עת תושבע הממשלה החמישית של נתניהו. בין אם כחלון יהיה שר אוצר או שר חוץ, בין אם סמוטריץ' יהיה שר המשפטים או שר השיכון, בסוף, אבל ממש בשעות האחרונות, כמו שאומרים בדת אחרת – ייצא עשן לבן.
לכן, בין כתבה לכתבה, בין אייטם לאייטם, בין איום לאיום על הליכה לבחירות חוזרות, חשוב לזכור שאין לאף אחד אינטרס ללכת לסבב נוסף. לא בקלפי ולא בעזה בחצי השנה הקרובה. כי כולם יודעים איך מתחילה מערכת בחירות, אבל אף אחד לא יודע איך היא מסתיימת – ראו את איילת שקד, נפתלי בנט, אורלי לוי-אבוקסיס ורבים וטובים.
אפילו לראש הממשלה אין אינטרס ללכת לבחירות חוזרות כשיש לו 35 מנדטים ביד. יש לו אינטרס אחר, אינטרס חד וברור - להלחיץ את שותפיו למשא ומתן הקואליציוני, זאת על ידי הלחצת הציבור. בנוסף, ראש ממשלה שהבטיח באחד מהראיונות שנתן ערב בחירות 2019 לא לקדם את חוק החסינות, הבטחה שלא מומשה, יודע שאת חלק מבוחריו הוא יצטרך לשכנע הפעם בדרך אחרת. ועל אף כישוריו הרבים, לא בטוח שיצליח. סיכם זאת טוב ממני, מאיר אריאל בשירו "נרקומן ציבור": "הציבור לא נראה מתרומם. קצת חוזר על עצמו הדו"ח ארוך ומשעמם. נרקומן ציבור, נרקומן ציבור, מה אתה עושה בין דיבור לדיבור?"