מכתב לאחד שכועס על חיילים

אני נעלב בשמם בגלל שהמלחמה שלנו הייתה קשה!!! אתה ידעת איפה אתה עומד. אנחנו לא!!! אנחנו שנשלחנו לכפר מימון הפסקנו לשתות בתקווה להתייבש ולא להיות שם. אנחנו קמנו כל בוקר והתלבטנו האם "להפיל" פטיש 5 קילו על הרגל ולהתאשפז.

חייל שכואב לו 16/03/06 00:00 טז באדר התשסו

ל________ שלום.

הסיבה שאני כותב לך ולא מדבר איתך זה בגלל שאני חייל. לכמה אנשים זה יראה מוזר, אבל מי שהיה במפגש לגבי פינוי עמונה (לפני שבועיים) יודע טוב מאוד למה אני מתכוון. למי שלא, אני אסביר:
באותו מפגש דיברת על איך אתה שונא חיילים, איך אתה לא מסוגל לראות אותם, לתת להם טרמפים, לדבר איתם וכו'. כאשר נשאלת האם גם עם החיילים שהם הילדים "שלנו", ענית שכן. באותו שלב למי שלא שם לב אני קמתי ויצאתי.

יצאתי כי נעלבתי! לא, לא נעלבתי בשבילי, אלא, נעלבתי בשם כמות גדולה מאוד של חיילים. חיילים שאתה שונא!
אני אגיד לך את האמת, בפינוי עמונה ירדה הרבה שנאה לעולם, מכל המחנות ומכל פלגי העם.
אבל שנאה כזאת שראיתי בעיניים שלך לא ראיתי הרבה זמן. שנאה שלא מבדילה בין האנשים, שנאה כזאת ראיתי לאחרונה, כואב לי להגיד את זה, אבל זה נראה רק בפינוי עמונה.

השנאה שהייתה לאותם יס"מניקים בעיניים שגם הם לא הבחינו בין האנשים, בין עוברי אורח למתנגדים פסיביים, בין נשים לגברים ובין צעירים לזקנים.

כתוב בספר "אורחות צדיקים" בשער השנאה שיש כמה סוגי שנאה: אנשים שאתה שונא בגלל שמרביצים לך- יש לך מצוה להוכיח אותם, לעומת זאת אנשים ששונאים סתם - בגלל זה חרב בית המקדש!!! אם בית המקדש היה בנוי והשנאה הזאת הייתה אצלך, אני לא יודע מה היה קורה שם.

אני לא יודע אם היית בצבא, וגם אם כן והיית במלחמת הקיום הגדולה שיותר של מדינת ישראל, לא עברת את מה שאני וחברי עברנו בקיץ האחרון.
אני נעלב בשמם בגלל שהמלחמה שלנו הייתה קשה!!! אתה ידעת איפה אתה עומד. אנחנו לא!!!
אנחנו שנשלחנו לכפר מימון הפסקנו לשתות בתקווה להתייבש ולא להיות שם.
אנחנו קמנו כל בוקר והתלבטנו האם "להפיל" פטיש 5 קילו על הרגל ולהתאשפז.
אנחנו נקרענו כל יום מחדש בין רבנים שאומרים לסרב פקודה ובין רבנים שאומרים לא לסרב.
אנחנו נלחמנו לעלות סיורים בלילה כדי להחליף חבר'ה מהפלוגה שתפסו "כתומים" ורצינו לתת להם לעבור.
אנחנו היינו צריכים להלחם עם שוטרים כדי לבדוק מחסומים ולא למנוע כניסת יהודים לצפון הרצועה.
אנחנו היינו צריכים לקום כל בוקר מתוסכלים כשמסביב אחרים צוחקים בזמן הפינוי.
אנחנו עברנו יום יום את התסכול של מלחמה בין 2 ערכים שחונכנו עליהם!

אחרי מאבק כזה חיילים אומרים "נסתדר, נחזור הביתה יבינו מה עבר עלינו, יתמכו בנו!" אבל בחיים לא חשבתי לקבל דקירה בגב כזאת מאנשים בשכונה שלי! אנשים שיודעים טוב מאוד איפה חונכתי, על איזה ערכים. יודעים טוב מאוד שאם לא הייתי בצבא הייתי בגוש באותו הזמן!
אחרי תקופה כזאת כולנו צריכים לעשות חשבון נפש. אני יודע שאני בהחלט צריך.

באותו מפגש דיברו הרבה על חוסר הנהגה, הרב קוק כותב באגרת תפ"ג על בעיית הדור ובאופן מפורש הוא אומר : "לתשובה גדולה אנו נקראים, לתשובה מאהבה ולכל מכשיריה" לפעמים נראה כאילו מרוב המלחמה שלנו על ארץ ישראל (שאני לא מזלזל בה!!!) אנחנו שוכחים את עם ישראל ומחפפים בתורת ישראל! התשובה שלנו צריכה להיות מלאה בכל הפרמטרים! בהמשך האגרת כותב הרב "רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה, לשליש ולרביע מאומה לא נתקן!!!" אנחנו נקראים להנהיג אבל להנהיג בהכל! עִם עם ישראל! דרך תורת ישראל! תשובה מאהבה!

ראש ישיבת מעלות הרב יהושע ויצמן אמר לפני שבועיים באחד משיעוריו שעם הנצח אינו מכיר שום דרך חוץ מדרך ארוכה! יש לנו המון עבודה לעשות, שנאה כזאת לא תועיל ולא תקדם שום דבר! אני מציע שתשב עם עצמך ותחשוב, תחשוב אם זאת הדרך הנכונה, אם זה מה שיקרב את הגאולה.
בברכת עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

חייל שכואב לו

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר