חיילים מפנים מחבלים פצועים תוך סיכון, מפגעים ערבים מקבלים קדימות על חולים יהודים, מחבל מוכנס לבית חולים כשעל גופו רימונים והשדות בדרום ממשיכים להישרף כאילו אין מחר.
שכחנו מה זה לנצח. לא, סליחה, לא שכחנו, אבל למדנו להתבייש בניצחון. חייבים להתפכח ומהר. מי שמתבייש לנצח, מי שמקפיד לא לפגוע באויב, סופו להפסיד ובגדול.
רשת טלוויזיה ערבית פרסמה סרטון בו רואים מחבלים חודרים לשטח ישראל, כח צה"ל יורה, פוצע מחבל ואז אחד החיילים ניגש אליו, מעמיס אותו על גבו ובסחיבת פצוע לוקח אותו למקום בו הוא מקבל טיפול ראשוני. כל זה לעיני תקשורת זרה ומי יודע מול אילו כוונות נשק. משם הוא כבר נלקח לבית חולים ישראלי כמובן. במקביל פורסם היום על המחבל שהוכנס לבית חולים כשעל גופו רימונים ובנס לא קרה אסון בתוך בית החולים.
ארגון לביא פרסם עבודת מחקר יסודית ומפורטת על 'תיירות המרפא הפלשתינית' (שכוללת ילדי מחבלים בכירים ועוד). הם קושרים את קריסת המחלקה ההמטו-אונקולוגית ילדים בהדסה עין כרם להתגברות תיירות המרפא מהרשות הפלשתינית עפ"י עדויות רופאי המחלקה, על העומס הרב, התארכות תורים לבדיקות דחופות ועל ממצאי מבקר המדינה שמטופלים זרים זוכים לקדימות על פני הישראלים.
כן, זה הכל קשור בהכל. ישנה מגמה שמובלת על ידי ארגוני שמאל, שרובם ממומנים ע"י הקרן החדשה ומדינות אירופה, להניף את דגל ההומניות אבל לא לשם הומניות. ההומניות איננה המטרה שלהם, אלא ליצור כאן מדינת כל אזרחיה לצד מדינה ערבית. בשם המטרה הזאת מחדירים לצה"ל ערכים זרים.
אסור לשמוח בניצחון, צריך להימנע מפגיעה באויב ככל האפשר, אם יורים עלינו טילים אז נתגונן עם כיפת ברזל, ואם מעיפים עפיפונים השדות יישרפו עד שנמצא פתרונות טכנולוגיים יקרים להחריד, כי אנחנו הסטראט-אפ ניישן. רק לתקוף את האויב ולנצח שכחנו.
וזה קשור גם למסתננים בדרום ת"א. תזכרו שגם שם ההומניות איננה המטרה, אלא מדינת כל אזרחיה. המאבק הוא גדול מאירוע כזה או אחר. הוא גדול משדות נשרפים וגם מהמציאות הבלתי נסבלת בדרום תל אביב. המאבק הוא על מדינת ישראל כמדינה יהודית גאה ודמוקרטית, אל מול מדינת כל אזרחיה לצד מדינה פלשתינית.
הכותב הוא מנכ"ל קרנות אביב ופעיל חברתי.
ארז צדוקצילום: דוברות