על דבר אחד אין חולק. עופר וינטר הוא אחד ממפקדי צה"ל הטובים בשנים האחרונות.
האיש פיקד על חטיבת גבעתי במבצע צוק איתן, על היחידות המיוחדות דובדבן ומגלן, זכה לציון לשבח מאלוף פיקוד הדרום וכפי שהעיד עליו אחד מבכירי מערכת הביטחון הוא נחשב למפקד השדה הטוב ביותר כיום בצה"ל .
אז נשאלת השאלה מדוע מפקד מעוטר ומוערך שכזה לא מקודם בצבא ההגנה לישראל?
שמו של וינטר התפרסם לאור "דף מפקד לקרב" שהוציא לחיילי החטיבה, לפני הכניסה הקרקית לרצועת עזה במבצע צוק איתן, ובו בנוסף למסרים כגון הדגשת עמידה במשימה והגנת העם והמולדת, כתב: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל...אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך".
מילים אלו גרמו למתקפה תקשורתית חריפה על המח"ט הדתי. עיתון 'הארץ' פירסם לדוגמא מאמר שכותרתו: "אל"מ וינטר איבד את הזכות להוביל לוחמים בצה"ל", שם סא"ל (במיל') מני פרידמן, מג"ד שריון בעבר, כתב כי "על מפקדיו לשאול את עצמם, מה באמת יודעת האם העברייה שקראה את מכתבו ומה הם, כמפקדיו, יסבירו לאמהות בתום הקרב. אזרחי המדינה מוכרחים להאמין, שהמפקד של צבא העם יציב בראש חטיבת גבעתי מפקד שיהיה נאמן להנחיות הדרג המדיני והצבאי ולרוחן ויהיה מחויב לעולם הערכים שעליו צה"ל מחנך".
גם אחרים דרשו להדיחו והביעו מורת רוח מכך שמפקד בכיר העז להשתמש בשם שמיים לפני יציאה לקרב. הנחת היסוד אותה הניחו היא שרוח צה"ל ורוחו של וינטר סותרות זו את זו.
האמת היא שאי אפשר לנתק את השיח של וינטר מהשיח בשנתיים האחרונות סביב צה"ל. אותם אלו שהובילו את החשש מרוחו של וינטר הם אלו שהובילו את פרוק ענף תודעה יהודית בעקבות פחד מרוחו של הרב הראשי לצה"ל אבי רונצקי זצ"ל. הם אותם שמובילים את קמפיין ההדתה וספירת הכיפות על רחבת מסדרים בבה"ד 1. והם אלה שמכרסמים לאט לאט באותה לכידות של צה"ל ומנסים בכל דרך שהיא לגרום לצבא העם להתעסק בקידום אג'נדות חיצוניות ותרבותיות במקום בניצחון בקרב. כך בניסוי לשילוב לוחמות, בזיהוי תהליכים שדומים לתקופה שקדמה לשואה הנאצית בקרב חיילינו, בסירוס רוח הלחימה בנהלי הפתיחה באש ועוד.
למעשה, מי שהשתנה פה זה לא וינטר. במלחמת ששת הימים, האלוף ישעיהו גביש כתב לחייליו: "נצא למערכה זו ונכריע את האויב המתנכל לנו...עלו והצליחו ויהי ה' עמכם". אפילו ראש הממשלה הראשון והמיתולוגי של מדינת ישראל, דוד בן־גוריון, כתב אחרי קרבות מלחמת השחרור: "הנני אחד המאמינים שיש בהקמת מדינה זו משום ראשית הגאולה". מאז ומעולם רוח התנ"ך והגבורה הייתה זו שהובילה לוחמים לקרב. מעולם לא הייתה סתירה כל שהיא בין הנשק לכיפה.
יש אלו הטוענים שמה שפגע בוינטר זה החיבוק שקיבל מהדתיים ומיתוגו כבעל כיפה. אך עצם האמירה הזו היא הבעיה. להיות עם כיפה אינו סותר בשום פנים ואופן את השירות הצבאי. מי שאומר שהיה צורך בהורדת פרופיל באשר לזהותו הדתית של מח"ט גבעתי לשעבר, רק משחק לידי אלו המנסים לייצור את הסתירה בין הרוח לצבא.
וינטר הוא סימפטום מדאיג לבעיה שורשית ומהותית יותר שצה"ל נגרר אליה. עצם זה שיש תחושה אצל חלקים רבים בציבור שהחלטה זו נבעה ממניעים שונים הקשורים לכיפה שעל ראשו או לרוח בית המדרש ממנו הוא הגיע, היא נורת אזהרה משמעותית למי שדואג לעוצמתו ולכידותו של צה"ל.
האירוע הנוכחי והויתור על אחד מהקצינים האיכותיים של צבאנו כיום, הוא קריאה למקבלי ההחלטות במטכ"ל לחשב מסלול מחדש ולהחזיר את הרוח האמיתית לצה"ל.
הכותב הוא ראש מטה מפלגת האיחוד הלאומי