בישראל לא מודים אבל בפעם המי יודע כמה, סבב לחימה אלים נוסף, בין ישראל לחמאס, הסתיים הערב (שלישי) כשארגון הטרור מעזה אולי באמת חטף כמה מכות רצינות, אך בסופו של דבר הוא גם זה שקבע את אקורד הסיום. עם זאת, נצירת התותחים ברצועה, רק סימנה תחילת הקרבות בתוך הקבינט.
באתרים השונים דיווחו הכתבים הפוליטיים כי בסיום הדיון, שארך שעות ארוכות, הצביעו כולם פה אחד בעד הפסקת התקיפות בעזה, כולל ליברמן בנט ושקד, שהצטיירו כסמן הנצי בממשלה וכמתנגדים הגדולים להסדרה שאותה מוביל ראש הממשלה.
אולם מהר מאוד הגיעו הודעות השרים, שהכחישו את מה שנראה כמו תדרוך של מישהו בעל אינטרס (לא קשה לנחש במי מדובר) לייצר מצג, לפיו קבלת בקשתו של חמאס לסיום הלחימה היא פרי החלטה משותפת שהתקבלה על דעת כולם.
"הדיווחים האחרונים כאילו השר בנט תומך בהפסקת ההתקפות כנגד חמאס הם שקר מוחלט", נאמר בהודעת לשכתו של יו"ר הבית היהודי. בהמשך נאמר כי "השר בנט הציג בקבינט את העמדה הנחרצת שביטא בחודשים האחרונים ואת תכניתו לגבי עזה". בלשכתו של שר הביטחון אמרו דברים דומים לפיהם, "התדרוכים על תמיכתו כביכול של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, בעצירת התקיפות בעזה הן פייק ניוז. עמדתו של שר הביטחון עקבית ולא השתנתה".
בפועל, או יותר נכון לפי תדרוכים של גורמים אחרים, בסיום ישיבת השרים כלל לא התקיימה הצבעה בנוגע להפסקת אש, ומי שהביעו את התנגדותם להפסקת התקיפות בעזה היו השרים ליברמן, בנט, שקד ואלקין.
הפעם הם היו באותו צד. בנט, ליברמן ושקדצילום: פלאש 90. הדס פרוש
אבל קרבות הקרדיט, או יותר נכון הניסיונות לברוח מתגית הדמות שאחראית על הפסקת אש נוספת (לא נמאס כבר להוזיל כך את המושג הזה?), היו החלק המעניין ביותר ביממה האחרונה. למה? מכיוון שניהול המערכה מול חמאס הפך כבר למשמעם וצפוי.
שוב ישווקו הפצצות חיל האוויר כעליית מדרגה. שוב יחלו דיבורים, לא רשמיים, על הפסקת אש בצד הפלסטיני. שוב יכנסו לתמונה "המתווכים" השונים ממצרים ומהאו"ם. שוב הקבינט יתנהל שעות ארוכות ויוציא הודעה עמומה שלא אומרת כלום. שוב ידווחו בחמאס שמבחינתם החלה הפסקת האש. שוב "גורם מדיני בכיר" יכחיש ויאמר ש"המצב בשטח יקבע". ושוב תחל דה פקטו הפסקת אש שתימשך...לא יותר מכמה שבועות, וחוזר חלילה.
לצד אנשי הדרום, שכבר החלו להביע את זעמם על הריטואל הקבוע, מי שמיהרו להעלות את החלטת הקבינט על המוקד ולתקוף אותה, הם הוריו של בקצין החטוף הדר גולדין, שמחה ולאה, שאמרו מיד עם היוודע דבר סיום הלחימה כי ליבם "עם תושבי העוטף. ראש הממשלה נתניהו והשרים בקבינט המדיני-בטחוני אינם עומדים בהתחייבויותיהם והבטחתם כלפי תושבי הדרום בדיוק כפי שהם אינם עומדים במחויבות שלהם להשיב את החיילים והאזרחים מידי חמאס". לדבריהם, נתניהו והקבינט חותרים להפסקת אש ולא פועלים כלל לפתור את סוגיית השבויים. על ישראל לדרוש מקטאר לפעול בנושא באופן מיידי".
לסיום יממת הלחימה, קשה שלא להתעלם מצהלות אנשי חמאס. נכון, הם אלה שביקשו את הפסקת האש, ויש להניח שהם אכן חטפו מכות קשות וכואבות מידי חיל האוויר. אבל, קשה להתעלם מהעובדה שכרגיל ארגון הטרור הוא זה שפתח את הקרבות וגם זה שסיים אותם בזמן שהיה כמעט הכי נוח מבחינתו, ביחס לנסיבות.
"החמ"ל המשותף", לעג דובר ארגון הטרור, עבד אללטיף אלקאנוע, לחברי הקבינט כפי שפורסם על ידי 'אבו עלי אקספרס', "לימד את האויב לקח קשה וגרם לו לשלם מחיר כבד על פשעיו. ניצחון ההתנגדות יביא לסיום חייהם הפוליטיים והצבאיים של כמה ממנהיגי הכיבוש בשל טיפשותם וכישלונם". כנראה שגם הוא יודע, כפי שיודעים בישראל, שבשנת בחירות זו כמעט התאבדות לצאת למלחמה.