אתמול התפרסם ב'כיפה', ראיון עם הצלמת הדס פרוש, בעקבות תערוכת צילומים שלה בנושא כיסויי ראש במגזר הדתי-לאומי.
בעקבות הראיון נשאלתי על תוכן הדברים ועל התופעה החדשה של הגיוון בכיסויי ראש נשיים. מפאת חשיבות המצווה ומרכזיותה בחיי נשים רבות, ארחיב מעט את היריעה בס"ד בבמה זו.
כיסוי הראש מקורו במה שאמרו חז"ל ברוח קדשם במסכת כתובות, בביאור הפסוק בספר במדבר לגבי אשה סוטה, עליה נאמר 'ופרע (הכהן) את ראש האשה' - משמע שעד עתה לא היה פרוע, משום שנשות ישראל מכסות ראשן. ועוד, שמשמע מהפסוק ששיער שאינו מכוסה הוא ניוול פרוע ואסור (רש"י וריטב"א). וכן נפסק בשולחן ערוך, כחובה הלכתית לכל אשה נשואה לכסות את ראשה ברשות הרבים (אה"ע כא).
משמע מדברי רוב הראשונים שטעם ההלכה הוא על מנת להסתיר את שערה כדי למנוע הרהור מגברים. וכמו שאדם לא יאכל בוטנים ליד אחיו שיש לו אלרגיה קטלנית לכך, כך אשה לא תדגיש מאד את יופיה הטוב שהשם נטע בה ליד גברים שבשל נטייתם הבריאה יביטו בה ויגיעו להרהורי איסור. אלא תשמור יופיה האינטימי לעצמה ולבעלה.
רווקה מותרת לגלות את השיער (לרוב הדעות, אם כי יש מי שסובר שלדעת השולחן ערוך גם פנויה צריכה כיסוי). בטעם החילוק בין שיער נשואה לשיער רווקה, כתבו האחרונים שמים גנובים ימתקו ולכן מרגע שנאסרה על כל העולם ע"י נישואין לבעלה, שערה היפה הינו כעת דבר אישי וזוגי ולא ציבורי.
שאלה נוספת שעלתה היא האם יש בכלל הגדרה הלכתית מה מותר ומה אסור בכיסוי ראש, ואם כן - מהי? התשובה מתחלקת לכמה חלקים ולכמה דעות:
יש אומרים שמותר לגלות שיער שיוצא מחוץ לצמה (רמ"א בדעת הרשב"א). אך החתם סופר הבהיר שגם לדעה זו, מדובר רק בקצוות שיער מועט שבעל כרחה אינו מצליח להכנס לכיסוי, אך לא יותר מכך. וכן פסק במשנה ברורה כמותו ולא יותר.
יש דעת מיעוט שמותר לאשה לגלות עד מעט מטפח (ר' משה פיינשטיין). אולם לדעת רוב הפוסקים למעשה בימינו, יש לכסות את כל השיער במטפחת או כובע. ויש מי שהקל לגלות בערך שלושה סנטימטר מקדימה (הרב עובדיה יוסף). ישנה מחלוקת נוספת לגבי פאה נכרית (מג"א ובא"ש), אך זה עניין בפני עצמו.
יש אומרים שצריך שני כיסויים על ראש האשה ולא די באחד (חת"ס ומשנה ברורה). ויש שהקלו ללכת עם כיסוי אחד (הגר"א והחזון אי"ש ועוד רבים). כתוב בזוהר הקדוש, שאשה שנזהרת לכסות את ראשה עד השערה האחרונה, זוכה לשכר הרבה מאד. וכתוב בגמרא (יומא מז) שבעה בנים היו לאשה אחת, וכולם נעשו כהנים גדולים, משום שהחמירה בדין זה יותר מהמידה. וכתבו הגדולים, שבדומה למה שזוכה להשיג הגבר בתורתו, זוכה האשה להשיג בצניעותה. ואין הכוונה שאשה לא תלמד ושהגבר לא יהיה צנוע. הרי כמובן גם האשה שייכת ללימוד תורה וגם הגבר שייך לצניעות, אלא שהוא מצווה בעמל התורה יותר ממנה, והיא מצווה בצניעות גופה יותר ממנו. וגדול המצווה ועושה.
לעצם השאלה על כיסויי הראש המוצגים בכתבה- מותר לאשה להיות נאה בעיני עצמה ובעיני בעלה. וטוב שהיא משקיעה בכך. וכן מצינו באמוראים שאיפשרו זאת. אדרבה, כשם שאדם בורר לו לולב נאה ושופר נאה, ראוי לאשה לברור לה כיסוי ראש נאה בעיניה, שנאמר 'זה אלי ואנוהו', ודרשה הגמרא במסכת שבת -'התנאה לפניו במצוות'.
יחד עם זאת, היופי והחן צריכים להיות באופן שבו לא יפגעו בצניעות. ובייחוד שלא ימשכו את תשומת לב כולם ברשות הרבים.
לענ"ד, בדור שלנו שבעניין כיסוי הראש יש רבות ש'שמות פס' (תרתי משמע) על ההלכה, בשל תרבות החולשה בעבודת השם והמחשבה שכל אדם מחליט מה ההלכה לפי תחושותיו, אזי דווקא יש לעודד את מי שכן מקפידות על המצווה בשלימות ההלכתית, ושמות כיסוי ראש גדול ומלא כהכרעת רוב ככל הפוסקים, וכהדרכת חז"ל שיש עניין להרבות בצניעות הגוף.
וגם אם הכיסוי המלא הינו גבוה וייחודי, וקצת מקורי, כל עוד אינו מגלה מה שאסור, ואינו גורם לבעיות של צניעות, הוא מותר, שאין לאסור מה שהתורה לא אסרה. כיסוי גבוה ומקורי עדיף לחלוטין מאשר הכיוון ההפוך של הקטנת כיסויי ראש.
אולם אף שהדבר מותר לשים כיסוי ייחודי ויוצא דופן, יש לזכור שמידה עליונה היא שאדם אינו מבליט עצמו ברבים, ולבוש בבגדים היותר פשוטים (וגם בכיסוי ראש שאינו רועש), וכפי שכתבו רמב"ן באגרתו לבנו, ורמח"ל במסילת ישרים על ערך הענווה במיוחד ברשות הרבים. לכן לבוש יפה וצנוע שיש בו ענווה הוא הטוב ביותר,
עוד נשאלתי - נשים בכתבה מדברות על כך שכיסוי הראש המהודר 'מקרין החוצה את היופי הפנימי', האם נכון להקרין החוצה את היופי הפנימי?
לענ"ד אין איסור להקרין מחשבות ורגשות עדינים. ויוכיחו אמותינו בכל הדורות אשר הלכו עם בגדים שהיו יפים בעיניהן והביעו את טעמן העדין והצנוע. לא הלכו רק עם שחור ולבן. אך יש איסור להקרין חוסר צניעות שגורמת לפגיעה בטהרת העיניים ובענווה. לכן כל אחת צריכה להיות כנה עם עצמה ולעשות רצונה כרצון השם יתברך, שיודע כליות ולב, ויודע למה אנו מכוונים במכמני נפשנו. כאמור, יופי אינו חייב להיות רועש.
שאלה נוספת שנשאלה- "טענה העולה מן הכתבה היא, כי נשים אומרות שכיסוי הראש 'מקרב אותן לה'. האם טוב להתקרב לה' על ידי אופנה?"
יש לומר כי זו דרך ראויה להתקרב להשם, לכסות את הראש כפי שציווה בתורתו ולא לחפש פסים ומעקפים. כמו בכל מצווה יש לעשות זאת בשמחה ובדבקות בהשם. אשרי הנשים שזוכות לטהרה, לענווה, לצניעות, ומתוך כך בונות את המשפחות ואת עם ישראל בקדושה. אני מעריץ אותן ואת מדרגתן. כמו בכל מידה שיש בעולמנו, אם מגיעים אליה ביראת שמים ומסיבה נכונה, יש אפשרות לעבוד על ידה את השם בכפוף לכללי ההלכה. לכן אופנה צנועה היא ערך ולא פגם. ובלבד שלא הלחץ החברתי הוא העניין אלא שמחת החיים הטהורים.
שאלה- "מתואר בכתבה הקשר בין כיסויי הראש הבולטים והצבעוניים לתהליכי 'העצמה נשית' שעוברות הנשים החובשות אותם. האם תהליכים אלו כגון העצמה נשית, סדנאות מיניות, ריקודי בטן ועוד, ראויים? אלו דברים שיש שירימו עליהם גבה".
לענ"ד יש לדון כל עניין לגופו. העצמה נשית בעבודת השם, מצויין. גאווה ואגו, חס ושלום. ריקוד של שמחה, מצויין. ריקוד שגורם לדחפים לא טובים, חס ושלום. חיזוק הקשר בין הבעל לאשתו גם ביחסי האישות (על פי ההלכה ובקדושה), מצויין. סדנא ציבורית בנושא מיניות, אינה מותרת, שאין דורשין בעריות בשלושה.
יסוד הכל - מניין אתה בא ולאן תשוקותיך מכוונות. אם אנו באים מיראת שמים ומשתוקקים להשם ולמוסרו, החיים מאירים וססגוניים. אך אם באים מאגו, ומשתוקקים לתאווה כפסגת החיים, יורדים לבאר שחת. הבו לנו אלוקיזם, במקום אגואיזם.