[ראיין: הרב מרדכי ציון]
ש: אני מבין שאחרי י"ז בניסן אין יותר חשש חדש?
ת: כן. אם הושרש לפני כן. בזמן בית המקדש בט"ז בניסן ובימינו בי"ז בניסן.
ש: מה הגדר של חדש?
ת: תבואה מחמישה מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין (לא כוסמת), שבולת שועל ושיפון. מה שקובע אינו זמן קצירה, אלא זמן ההשרשה, הכאת שורשים באדמה. תבואה שהושרשה לפני ט"ז בניסן מותרת אחרי ט"ז בניסן, לא משנה מתי קוצרים אותה.
ש: ואם הושרשה אחרי ט"ז בניסן?
ת: אז יש לחכות עד ט"ז בניסן בשנה הבאה. אבל למעשה אין בעיה בתבואה שצומחת בארצנו, שהרי זורעים אחרי הקיץ, בערך אחרי סוכות, והקציר הוא תמיד אחרי הפסח, לכן אין במציאות תבואה מן החדש. מלבד אנשים שמטיילים לפני פסח, ורואים בצידי הדרך שבולת עוד לא בשלה, קוטפים אותה ואוכלים אותה, שזה אסור משום חדש.
ש: ובחוץ לארץ?
ת: שם התעוררה בעיה קשה, כי בארצות הקרות באירופה זורעים בקיץ וקוצרים לפני פסח. וקל וחומר בהמיספירה הדרומית, כגון דרום אמריקה ואוסטרליה.
ש: אז מה עושים שם? האם יש איסור חדש בחו"ל או זו מצוה התלויה בארץ?
ת: לרוב הפוסקים יש איסור תורה של חדש בחוץ לארץ וכן נפסק בשולחן ערוך. אבל כיון שזו באמת שאלה של שעת הדחק, סמכו על שיטת הב"ח שאין איסור חודש בתבואה של גויים, ועל שיטת הט"ז שאין איסור חדש בחוץ לארץ. אמנם אלה דעת יחיד דחוקה, אבל בשעת הדחק אין ברירה וסומכים על דעת יחיד. אמנם לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל הרבה מאוד גם על הלחם. וגם על בירה שנעשית משעורה. ב"ה היום יש גם שם הרבה תבואה בלי שאלת חדש, ורבני חוץ לארץ מפקחים על כך.
ש: אבל בארצנו אין בעיה.
ת: למעשה יש. כי רוב החיטה שלנו היא יבוא, יותר מ-90%. החיטה שגדלה בארץ, הוא טובה מאוד, אבל אינה מתאימה ללחם. לכן, אם קונים מוצר של תבואה מחוץ לארץ, לא די שיהיה הכשר של רבנים שם, צריך שיהיה מצויין שהוא ללא חדש.
ש: ומה בדבר הלחם?
ת: על פי החוק, מותר לייבא חדש, אבל הרבנות הראשית בודקת היטב ומשגיחה בהקפדה גדולה לא לתת עליו הכשר.
ש: וכל מיני ארגונים של השגחה פרטית?
ת: ד' ירחם עליהם.
ש: ובהמות אסורות בחדש?
ת: לא. חדש אסור באכילה אך אינו אסור בהנאה. עושים ממנו תחמיץ.
ש: וייבוא של חדש כן מגיע לערבים?
ת: כן, לטחנות קמח ערביות, אך גם מערבים אין לקנות בלי הכשר של הרבנות הראשית.
זה הכלל, כל שיש אישור של הרבנות הראשית לישראל, אין חשש חדש.