ארבעה ראשי מפלגות הם: בעשרים בטבת ראש הימין החדש – נפתלי בנט, בשמונה בשבט ראש האיחוד הלאומי – בצלאל סמוטריץ', בעשרים ושמונה בשבט ראש הבית היהודי – רפי פרץ ובשמונה עשר בתמוז ראש ימינה – איילת שקד.
כשברקע מרחפת עננת סבב ג' - בציונות הדתית מתחילים קרבות הירושה על הנהגת הכיפות הסרוגות. ראשי הציונות הדתית גרמו לאיחוד מפלגתי, אך גם לפירוד נישתי. יש תחרות בין ארבעתם – מי הוא הראש של החברה הדתית הלאומית בימינו אנו. האם בנט המנהיג הישן-חדש, אולי סמוטריץ' התורני האנרגטי, אולי הרב רפי המחנך הממלכתי, או אולי שקד – הימנית, החזקה והחילונית.
הראש הראשון הוא היו"ר שהלך וחזר. נפתלי בנט כבר הנהיג את הציונות הדתית בעברו. הוא הונחת כדי להבריא את המפד"ל ועמד במשימה. אך נפתלי כיוון גבוה יותר, להבריא גם את החברה הישראלית כולה ולכן היה עליו להקים פלטפורמה חדשה – אך לרוע מזלו הסטארטאפ שנקרא הימין החדש לא הצליח לגייס משקיעים, ושקע.
הראש השני הוא שר התחבורה ויו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ'. אז נכון שבאיחוד הלאומי היה את הסיפור של כצל'ה שבו אורי אריאל בא אליו בהצעה של "או תפקיד ראשון או ראש" –הצעה שאילצה בסופו של דבר את כצ'לה לפרוש, אך סמוטריץ' היה לראשון שהתמודד מול יו"ר מכהן באיחוד הלאומי, והדיח אותו. בנוסף, סמוטריץ' נלחם על הבכורה מול יו"ר הבית היהודי, הרב רפי כדי למצב את עצמו כיו"ר הציונות הדתית. גם בימים אלה פועל סמוטריץ' לאיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. שר התחבורה הרי יודע שאינו יכול לשלוט בציונות הדתית כשהוא יו"ר של מפלגה קטנה. נהיה תמימים אם נחשוב שליו"ר האיחוד הלאומי אין שאיפה להחיל את הריבונות שלו על המפד"ל.
הראש השלישי הוא שר החינוך הרב רפי פרץ. טיס ומחנך לשעבר – בעיקרון מדובר בטייפקאסט המושלם להנהגת הציבור – אך לכולם כבר ברור שהפוליטיקה מנותקת מהרב רפי, כמו שהסיפורים של עומרי מניב על מכינת עצמונה מנותקים מהמציאות. הרב רפי הוא מענטש. הוא אדם טוב, לכן הוא אינו בנוי לפוליטיקה. למרות שבבחירות הראשונות פרץ השאיר את סמוטריץ' ללא תפילין של ראש בים המוות, הפעם סמוטריץ' עלול להשאיר את פרץ ללא ראשות המפלגה בבסיס על יד גבעת רם.
הראש הרביעי היא איילת שקד שעשתה ככל הנראה את טעות חייה כשניסתה להוביל מפלגה מגזרית אל מחוץ לגבולות הכיפה. שקד הראתה מנהיגות לאורך כל הדרך – אך התוצאה בסופו של דבר הוכיחה שאין אפשרות, על ידי אישה חילונית להגיע למחוזות חדשים. למרות ששקד קראה לביטול הפיצול בין הבית היהודי-האיחוד הלאומי לבין הימין החדש ושוב, מגלה אחריות של מנהיגה, זה נראה אבוד. בראיון שקיימתי עם ח"כ מתן כהנא (הימין החדש), רמז הח"כ הטרי כי המנהיג האמיתי של המפלגה הימנית החדשה - הוא שר החינוך לשעבר, נפתלי בנט.
ראש בראשצילום: ללא
בסרט הקאלט "החתונה היוונית שלי" יש רגע מנחם שבו האמא אומרת לבתה שמוצאת שידוך שאליו אב המשפחה מתנגד: "אל תתייחסי לאבא שלך, אומנם הוא ראש המשפחה, אבל האישה היא הצוואר, והיא מזיזה את הראש בדיוק לאן שצריך". המשפט הזה ממחיש גם את ארבעת הראשים שעמדו בראש רשימת ימינה בבחירות האחרונות. אחרי פרסום ההסכם בין הימין החדש לבית היהודי-האיחוד הלאומי אפשר לקבוע - זו כבר לא הציונות הדתית זו הציניות הדתית. אין כאן מפלגה, אין כאן בית יהודי. אין כאן בית. יש כאן רק ראש. ראשים.
אז נכון שהבחירות בישראל הפכו מזמן לבחירות אישיות, בהן לרוב בוחרים במי שעומד בראש ולאו דווקא ברשימה שמרכיבה אותה, אך ללא צוואר, מפלגת הציונות הדתית הלכה לאיבוד. ונכון שבבית היהודי קוראים למיזוג של כל חלקי הציונות הדתית במן מסמך מסכם. אך כמו שאחד מהנהגת הציונות הדתית לשעבר אמר לי השבוע, משאריות של מפלגה, כמו משאריות של עוגה, אפשר להכין רק דבר אחד – כדורי שוקולד. ובכן, זה מה שנשאר לארבעת היו"רים. כדורים.