כבוד הרב דרוקמן, שלום וברכה,
בהגנתך על הרב שהורשע במעשה מגונה, הפכת, לצערי, לדוגמה חיה כיצד רב בישראל לא צריך לנהוג. הראית לנו, בראש ובראשונה, עד כמה צריך לדקדק בהלכה, כפי שזו נכתבה בהלכות תלמוד תורה (שולחן ערוך, יורה דעה, רמו, ח): "הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב".
כמו כן, הענקת משנה תוקף לעמדתם של מספר רב של מטפלים לבריאות הנפש, לפיה, אנשים שהואשמו בפגיעה מינית נוטים לחזור ולפגוע. יתר על כן, הוכחת שבעניינים אלה אין לסמוך על אנשים בעלי ניסיון מוגבל בשאלה האם לחון אנשים שביצעו פגיעה מינית.
אך, למרבה הצער, השגת הישגים אלה על חשבון קרבן אחד נוסף (לפחות) של מוטי אלון, הרב המתעלל, שבו תמכת אפילו אחרי שהורשע. שכן, לא רק שהרשית לאלון לחזור ולחנך נערים צעירים אחרי שהורשע, אלא אף תמכת בו בפתיחת ישיבתו החדשה. וכמה לא מפתיע. זה קרה שוב. הוא התעלל בתלמיד, והפעם ישנן הוכחות מהימנות.
ישנם כיום אך ורק אנשים בודדים בשדה השיקום הפלילי המאמינים באדיקות ברעיון שמתעללים פדופיליים עשויים שלא להוסיף להטריד, אם יינתן להם טיפול הולם. אולם המחקר הקיים בתחום זה הוא מצומצם מאוד. רק מתעללים ספורים מאוד קיבלו טיפול, ובין המועטים שטופלו אין הוכחות התומכות בהשתקמותם בטווח הארוך.
במסגרת פרויקט מחקר מקיף שאני שותף לו, אנו נמצאים כיום בעיצומו של תהליך קיום ראיונות עומק עם חוקרי משטרה ועובדי ציבור נוספים הפעילים בתחום מתן השירותים לקרבנות. עד כה, מה ששבנו ושמענו מפי אלו שרואיינו עד עתה הוא שרוב המתעללים שנתפסים מודים רק בכחצי ממספר הפגיעות שאכן ביצעו. מתעללים הם השקרנים המומחים ביותר בנמצא. הם מצטיינים בהונאת קרבנותיהם, קהילותיהם ואפילו משפחותיהם. לאור זה, לא אהיה מופתע באם בחודשים הקרובים יצוצו תלמידים נוספים של אלון שיפנו נגדו אצבע מאשימה. שכן, המחקר שלנו מראה בבירור שאי אפשר לבטוח במתעללים. סביר מאוד שיחזרו לפגוע.
אתה כנראה סברת אחרת, או שאולי התרשמת מיכולתו להדוף את ההאשמות נגדו. אולי חשבת שהוא למד לקח וינהג כראוי. אולי החלטת שהוא זקוק להזדמנות נוספת. אם זהו המצב, הרב דרוקמן, אינך היחיד.
עד היום שמעתי מגוון של תירוצים מאנשים שונים מדוע לתת למתעללים הזדמנות נוספת:
- "חשוב שתהיה להם פרנסה, כי בלעדיה הם עלולים להיות מועדים יותר לפגיעות" - האם יש באיזה מקום נתונים התומכים בהשערה הזו? לי לא ידוע על כך. להיפך, אין מתאם בין כסף לבין פגיעה מינית;
- "נפקח עליהם עין“ - אמירה כזאת כשלא מצורף לה פירוט רציני כיצד הדבר ייעשה באופן מתמשך ורציף, דומה להפקדת המפתח ללול התרנגולים בידי שועלים;
- ”גם הם צריכים להתפלל בבית כנסת, ולא הוגן להרחיק אותם ממנו, למרות שיש בו ילדים" - אמירה זו מובילה לכך שמרשים להם להיכנס לבית הכנסת, אך רק לפעמים יש מספיק מזל ותופסים אותם משוטטים במקומות בהם נמצאים ילדים לפני שהספיקו לפגוע;
- "זה לא הוגן כלפי המשפחה שלהם והילדים שלהם" - זהו, למשל, תירוץ שאף פעם לא הבנתי;
והכי גרוע, בעיניי –
- "יש להם כל כך הרבה תורה ללמד, צריכים לתת להם הזדמנות להמשיך" - אם זה באמת נכון, הדרך היחידה לאפשר זאת אולי היא באמצעים וירטואלים. אולי הם יכולים להקנות ידע בלי שהתלמידים יהיו נוכחים באופן פיזי. אם כי אני מסופק שהשולחן ערוך היה מסכים ללמוד גם מרחוק מאדם בעל עבר כזה, לאור ההלכה הנ"ל בהלכות תלמוד תורה.
לבסוף, חבל מאוד שאנשים בעלי כוונות טובות אך חסרי ידע מספק נוטים להחליט החלטות בעניינים שהם אינם כשירים לפסוק בהם. במסגרת העבודה שלי בתחום זה ברחבי העולם, אני יכול להעיד כי בעיה זו קיימת במידה דומה בכל קהילה סגורה. הדבר, כמובן, אינו מהווה תירוץ לטעות הגדולה של להמשיך ולהעמיד ילדים בסכנת התעללות.
המסקנה היא שאם אנחנו רוצים לעצור את המתעללים ולהגן על הילדים, עלינו לעשות זאת בדרך לגיטימית. הדבר כולל דיווח לרשויות המתאימות שהוכשרו לכך ויודעות כיצד לפעול, ולא לאנשים עם כוונות טובות ביותר אך עם חוסר היכרות עם הסכנות האמתיות - המעוותת את הסתכלותם.
לכן, הרב דרוקמן, אולי דבריי קשים ואני מצטער על כך, אך אני כותב אותם רק מכיוון שאני רואה את הכאב העצום שגורמים מתעללים לקרבנותיהם מדי יום ביומו. העובדה הזו, אני מאמין, מעניקה לי זכות מסוימת להיות תקיף יותר. אבל אני כן מאמין שיש לנו מסר חשוב ללמוד מהמקרה הזה.
רק חבל שאנשים נוספים היו צריכים להיפגע בדרך לכך.
הכותב הוא עמית בהתאחדות הפסיכולוגים האמריקאית, מייסד ומנהל של ADC - שירותים פסיכולוגיים בניו יורק ומחברם של מאמרים וספרים רבים. ספרו האחרון נקרא "התעללות בקהילה היהודית: גורמים דתיים וקהילתיים הפוגעים במאמצים לתפוס עבריינים ולטפל בקורבנות".
ד"ר מיכאל סלומוןצילום: באדיבות המצולם