בתגובה למאמר של הרב שלמה אבינר, שלוש עשרה עיקרי אמונת הטרוריסט היהודי:
הייתי מצפה מרב לכתוב מאמר קצת יותר בוגר וקצת יותר אחראי, מאשר שלושה עשר עיקרי אמונה סרקסטיים.
נוער הגבעות לא צץ משום מקום ולא נולד מפגם גנטי אקראי, אלא צמח הוא מתוך הציבור שלנו, וברקע הכאב הגדול שמרגיש הציבור שלנו בכללותו.
הייתי מצפה מהרב להתמודד עם האמירה של נוער הגבעות לפיה המדינה שלנו מתכלה.
עם מציאות בה מתכלה העולם הערכי, מתכלה התוקף הלאומי, מתכלה טוהר המידות, מתכלה הסולידריות הלאומית, מתכלה ההתיישבות החקלאית.
מתבלה זקיפות הקומה, מתבלה המוטיבציה להתגייס לצה"ל, מתבלה המוטיבציה ליישב את הארץ, מתבלה האמון במערכות אכיפת החוק.
הייתי מצפה מהרב להתמודד עם הצעקה על דור ההורים שקורס בלי לצעוק תחת שבר התקוות עליו הוא גדל.
לנוער הגבעות יש אמירה, אמירה חייה.
אז אכן חובה לעמוד בפרץ כנגד עבירות כנגד היזק לרכוש, ובוודאי ובוודאי נגד פעולות לפגיעה בבני אדם, ובוודאי שהכל בצורה מחתרתית וחתרנית.
אולם מתחת לפעולות אלו יש אמירה, ועימה הרב לא מתמודד.
האמירה של נוער הגבעות מופנית למאמרים מהסוג שהרב כתב, "הכל בסדר", לתת לשב"כ לעבוד בציפורני ברזל כלפי נערים יהודיים, כאשר ערבים מיידים אבנים אונסים יהודיות גונבים בוזזים שודדים יורים בדרכים ואין שם שב"כ, אפילו עיכובים לחקירות משטרה אין.
לעצום עיניים נגד פשיטת הרגל של הבג"ץ בחאן אל אחמר, לעומת יד הברזל בפינויים כלפי יהודים.
לעצום עיניים כנגד מדיניות נוקשה כלפי אסירים יהודיים ביטחוניים, לעומת רפיון ידיים של השב"ס וכל הרשויות, וכניעה לכנופיות שיורות על בתי הכלא, כאשר הפרסומים דיברו על כנופיות של פושעים ערבים שפעלו נגד השב"ס בדרכים טרוריסטיות.
יש לנו אפוא טרור בטחוני ערבי, טרור חקלאי ערבי, ועכשיו גם טרור פלילי ערבי.
והרב מבקש לתת לשב"כ לעבוד... ולועג לנערים הקיצוניים והקוצים השוטים שגדלו בשולי המחנה...
אילו העדיף הרב לצנף עצמו בעולמה של תורה אז בסדר, אבל אם ביקש הרב להוציא אמירה ציבורית, אז איזו מן אמירה ציבורית תלושה מהמציאות תלושה מהקושי, מתנערת מהסבל הרגשי לאומי של הציבור היא זאת?!